1人生在世多有愁苦
1הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃
2正如仆人切慕暮影，又像雇工盼望工价。
2כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃
3照样，我有空虚的岁月，也有劳苦的黑夜为我派定。
3כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃
4我躺下的时候，就说：‘我什么时候起来？’然而，长夜漫漫，我辗转反侧，直到黎明。
4אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃
5我的肉体以虫子和土块为衣裳，我的皮肤裂开又流脓。
5לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃
6我过的日子比梭还要快，在毫无盼望之中而结束。
6ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃
7求你记念我的性命不过是一口气，我的眼必不再看见福乐。
7זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃
8看我的，他的眼再也看不到我，你的眼要看我，我已经不在了。
8לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃
9云彩怎样消散逝去，照样，人下阴间也不再上来。
9כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃
10他不再回自己的家，故乡再也不认识他。
10לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃
11因此，我不再禁止我的口，我要说出灵里的忧愁，倾诉心中的痛苦。
11גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃
12埋怨 神待他过严我岂是洋海或是海怪，你竟然设守卫防备我？
12הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃
13我若说：‘我的床必安慰我，我的榻必减轻我的苦情’，
13כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃
14你就用梦惊扰我，又用异象惊吓我，
14וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃
15以致我宁可窒息而死，也不肯保留我这一身的骨头。
15ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃
16我厌恶自己，不愿永远活下去。任凭我吧，因为我的日子都是空虚的。
16מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃
17人算什么，你竟看他为大，又把他放在心上；
17מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃
18每天早晨你都鉴察他，每时每刻你也试验他。
18ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃
19你到什么时候才转眼不看我，任凭我咽下唾沫呢？
19כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃
20鉴察世人的主啊！我若犯了罪，跟你有什么关系呢？你为什么把我当作箭靶，使我以自己为重担呢？
20חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃
21你为什么不赦免我的过犯，除去我的罪孽呢？现在我快要躺卧在尘土中，那时你寻找我，我却不在了。”
21ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃