¹And David fled from Naioth in Ramah, and came and said before Jonathan, What have I done? what is mine iniquity? and what is my sin before thy father, that he seeketh my life?

¹ויברח דוד מנוית ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי׃

²And he said unto him, God forbid; thou shalt not die: behold, my father will do nothing either great or small, but that he will show it me: and why should my father hide this thing from me? it is not so.

²ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו עשה אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את הדבר הזה אין זאת׃

³And David sware moreover, and said, Thy father certainly knoweth that I have found grace in thine eyes; and he saith, Let not Jonathan know this, lest he be grieved: but truly as the LORD liveth, and as thy soul liveth, there is but a step between me and death.

³וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי מצאתי חן בעיניך ויאמר אל ידע זאת יהונתן פן יעצב ואולם חי יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות׃

⁴Then said Jonathan unto David, Whatsoever thy soul desireth, I will even do it for thee.

⁴ויאמר יהונתן אל דוד מה תאמר נפשך ואעשה לך׃

⁵And David said unto Jonathan, Behold, to morrow is the new moon, and I should not fail to sit with the king at meat: but let me go, that I may hide myself in the field unto the third day at even.

⁵ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר ואנכי ישב אשב עם המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית׃

⁶If thy father at all miss me, then say, David earnestly asked leave of me that he might run to Bethlehem his city: for there is a yearly sacrifice there for all the family.

⁶אם פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית לחם עירו כי זבח הימים שם לכל המשפחה׃

⁷If he say thus, It is well; thy servant shall have peace: but if he be very wroth, then be sure that evil is determined by him.

⁷אם כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם חרה יחרה לו דע כי כלתה הרעה מעמו׃

⁸Therefore thou shalt deal kindly with thy servant; for thou hast brought thy servant into a covenant of the LORD with thee: notwithstanding, if there be in me iniquity, slay me thyself; for why shouldest thou bring me to thy father?

⁸ועשית חסד על עבדך כי בברית יהוה הבאת את עבדך עמך ואם יש בי עון המיתני אתה ועד אביך למה זה תביאני׃

⁹And Jonathan said, Far be it from thee: for if I knew certainly that evil were determined by my father to come upon thee, then would not I tell it thee?

⁹ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם ידע אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך׃

¹⁰Then said David to Jonathan, Who shall tell me? or what if thy father answer thee roughly?

¹⁰ויאמר דוד אל יהונתן מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה׃

¹¹And Jonathan said unto David, Come, and let us go out into the field. And they went out both of them into the field.

¹¹ויאמר יהונתן אל דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה׃

¹²And Jonathan said unto David, O LORD God of Israel, when I have sounded my father about to morrow any time, or the third day, and, behold, if there be good toward David, and I then send not unto thee, and show it thee;

¹²ויאמר יהונתן אל דוד יהוה אלהי ישראל כי אחקר את אבי כעת מחר השלשית והנה טוב אל דוד ולא אז אשלח אליך וגליתי את אזנך׃

¹³The LORD do so and much more to Jonathan: but if it please my father to do thee evil, then I will show it thee, and send thee away, that thou mayest go in peace: and the LORD be with thee, as he hath been with my father.

¹³כה יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי ייטב אל אבי את הרעה עליך וגליתי את אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם אבי׃

¹⁴And thou shalt not only while yet I live show me the kindness of the LORD, that I die not:

¹⁴ולא אם עודני חי ולא תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות׃

¹⁵But also thou shalt not cut off thy kindness from my house for ever: no, not when the LORD hath cut off the enemies of David every one from the face of the earth.

¹⁵ולא תכרת את חסדך מעם ביתי עד עולם ולא בהכרת יהוה את איבי דוד איש מעל פני האדמה׃

¹⁶So Jonathan made a covenant with the house of David, saying, Let the LORD even require it at the hand of David's enemies.

¹⁶ויכרת יהונתן עם בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד׃

¹⁷And Jonathan caused David to swear again, because he loved him: for he loved him as he loved his own soul.

¹⁷ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אתו כי אהבת נפשו אהבו׃

¹⁸Then Jonathan said to David, To morrow is the new moon: and thou shalt be missed, because thy seat will be empty.

¹⁸ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך׃

¹⁹And when thou hast stayed three days, then thou shalt go down quickly, and come to the place where thou didst hide thyself when the business was in hand, and shalt remain by the stone Ezel.

¹⁹ושלשת תרד מאד ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל׃

²⁰And I will shoot three arrows on the side thereof, as though I shot at a mark.

²⁰ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח לי למטרה׃

²¹And, behold, I will send a lad, saying, Go, find out the arrows. If I expressly say unto the lad, Behold, the arrows are on this side of thee, take them; then come thou: for there is peace to thee, and no hurt; as the LORD liveth.

²¹והנה אשלח את הנער לך מצא את החצים אם אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי שלום לך ואין דבר חי יהוה׃

²²But if I say thus unto the young man, Behold, the arrows are beyond thee; go thy way: for the LORD hath sent thee away.

²²ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה׃

²³And as touching the matter which thou and I have spoken of, behold, the LORD be between thee and me for ever.

²³והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד עולם׃

²⁴So David hid himself in the field: and when the new moon was come, the king sat him down to eat meat.

²⁴ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך על הלחם לאכול׃

²⁵And the king sat upon his seat, as at other times, even upon a seat by the wall: and Jonathan arose, and Abner sat by Saul's side, and David's place was empty.

²⁵וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד׃

²⁶Nevertheless Saul spake not any thing that day: for he thought, Something hath befallen him, he is not clean; surely he is not clean.

²⁶ולא דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור׃

²⁷And it came to pass on the morrow, which was the second day of the month, that David's place was empty: and Saul said unto Jonathan his son, Wherefore cometh not the son of Jesse to meat, neither yesterday, nor to day?

²⁷ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם׃

²⁸And Jonathan answered Saul, David earnestly asked leave of me to go to Bethlehem:

²⁸ויען יהונתן את שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד בית לחם׃

²⁹And he said, Let me go, I pray thee; for our family hath a sacrifice in the city; and my brother, he hath commanded me to be there: and now, if I have found favor in thine eyes, let me get away, I pray thee, and see my brethren. Therefore he cometh not unto the king's table.

²⁹ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה לי אחי ועתה אם מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את אחי על כן לא בא אל שלחן המלך׃

³⁰Then Saul's anger was kindled against Jonathan, and he said unto him, Thou son of the perverse rebellious woman, do not I know that thou hast chosen the son of Jesse to thine own confusion, and unto the confusion of thy mother's nakedness?

³⁰ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות הלוא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך׃

³¹For as long as the son of Jesse liveth upon the ground, thou shalt not be established, nor thy kingdom. Wherefore now send and fetch him unto me, for he shall surely die.

³¹כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן מות הוא׃

³²And Jonathan answered Saul his father, and said unto him, Wherefore shall he be slain? what hath he done?

³²ויען יהונתן את שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה׃

³³And Saul cast a javelin at him to smite him: whereby Jonathan knew that it was determined of his father to slay David.

³³ויטל שאול את החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי כלה היא מעם אביו להמית את דוד׃

³⁴So Jonathan arose from the table in fierce anger, and did eat no meat the second day of the month: for he was grieved for David, because his father had done him shame.

³⁴ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי אף ולא אכל ביום החדש השני לחם כי נעצב אל דוד כי הכלמו אביו׃

³⁵And it came to pass in the morning, that Jonathan went out into the field at the time appointed with David, and a little lad with him.

³⁵ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו׃

³⁶And he said unto his lad, Run, find out now the arrows which I shoot. And as the lad ran, he shot an arrow beyond him.

³⁶ויאמר לנערו רץ מצא נא את החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא ירה החצי להעברו׃

³⁷And when the lad was come to the place of the arrow which Jonathan had shot, Jonathan cried after the lad, and said, Is not the arrow beyond thee?

³⁷ויבא הנער עד מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה׃

³⁸And Jonathan cried after the lad, Make speed, haste, stay not. And Jonathan's lad gathered up the arrows, and came to his master.

³⁸ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל תעמד וילקט נער יהונתן את החצי ויבא אל אדניו׃

³⁹But the lad knew not any thing: only Jonathan and David knew the matter.

³⁹והנער לא ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר׃

⁴⁰And Jonathan gave his artillery unto his lad, and said unto him, Go, carry them to the city.

⁴⁰ויתן יהונתן את כליו אל הנער אשר לו ויאמר לו לך הביא העיר׃

⁴¹And as soon as the lad was gone, David arose out of a place toward the south, and fell on his face to the ground, and bowed himself three times: and they kissed one another, and wept one with another, until David exceeded.

⁴¹הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל׃

⁴²And Jonathan said to David, Go in peace, forasmuch as we have sworn both of us in the name of the LORD, saying, The LORD be between me and thee, and between my seed and thy seed for ever. And he arose and departed: and Jonathan went into the city.

⁴²ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם ויקם וילך ויהונתן בא העיר׃