1Do we begin again to commend ourselves? or need we, as some others, epistles of commendation to you, or letters of commendation from you?
1הנחל עוד לשבח עצמנו האם נצטרך כמקצת אנשים לאגרות אליכם או מכם המזכירות אתנו לשבח׃
2Ye are our epistle written in our hearts, known and read of all men:
2אתם אגרתנו הכתובה בלבבנו ונודעה ונקראה לכל אדם׃
3Forasmuch as ye are manifestly declared to be the epistle of Christ ministered by us, written not with ink, but with the Spirit of the living God; not in tables of stone, but in fleshy tables of the heart.
3כי בידוע שאתם אגרת המשיח ערוכה על ידי שרותנו כתובה לא בדיו כי אם ברוח אלהים חיים ולא על לוחות אבן כי אם על לוחות בשר הלב׃
4And such trust have we through Christ to God-ward:
4וכזה בטחוננו באלהים על ידי המשיח׃
5Not that we are sufficient of ourselves to think any thing as of ourselves; but our sufficiency is of God;
5יען אשר לא נוכל אנחנו לדין דין מעצמנו כי יכלתנו מאת האלהים היא׃
6Who also hath made us able ministers of the new testament; not of the letter, but of the spirit: for the letter killeth, but the spirit giveth life.
6אשר הכשיר אתנו למשרתי ברית חדשה לא של האותיות אלא של הרוח כי האות ימית והרוח יחיה׃
7But if the ministration of death, written and engraven in stones, was glorious, so that the children of Israel could not stedfastly behold the face of Moses for the glory of his countenance; which glory was to be done away:
7ואם שרות המות החרות באותיות על האבן נראה בכבוד עד שלא יכלו בני ישראל להביט אל פני משה מפני כבוד פניו העמד להבטל׃
8How shall not the ministration of the spirit be rather glorious?
8כמה יגדל כבוד שרות הרוח׃
9For if the ministration of condemnation be glory, much more doth the ministration of righteousness exceed in glory.
9כי אם השרות אשר לחיב כבוד הוא כמה יעדף בכבוד השרות אשר לזכות׃
10For even that which was made glorious had no glory in this respect, by reason of the glory that excelleth.
10כי אף הנכבד איננו נחשב לכבוד לעמת הכבוד הנעלה הזה׃
11For if that which is done away was glorious, much more that which remaineth is glorious.
11כי אם הדבר העמד להבטל יש לו כבוד הדבר הקים על אחת כמה וכמה׃
12Seeing then that we have such hope, we use great plainness of speech:
12על כן בהיות לנו תקוה כזאת פתחון פינו רב הוא׃
13And not as Moses, which put a vail over his face, that the children of Israel could not stedfastly look to the end of that which is abolished:
13ולא כמשה אשר נתן מסוה על פניו פן יביטו בני ישראל אל סוף העמד להבטל׃
14But their minds were blinded: for until this day remaineth the same vail untaken away in the reading of the old testament; which vail is done away in Christ.
14אבל נטמטמו דעותיהם כי עד היום הזה בקראם הברית הישנה נשאר ולא גלה המסוה ההוא אשר לא יוסר כי אם במשיח׃
15But even unto this day, when Moses is read, the vail is upon their heart.
15אבל עד היום הזה בקראם את משה מונח מסוה על לבם׃
16Nevertheless when it shall turn to the Lord, the vail shall be taken away.
16וכשיפנו אל האדון יוסר המסוה׃
17Now the Lord is that Spirit: and where the Spirit of the Lord is, there is liberty.
17והאדון הוא הרוח ובאשר רוח האדון שם החרות׃
18But we all, with open face beholding as in a glass the glory of the Lord, are changed into the same image from glory to glory, even as by the Spirit of the Lord.
18ואנחנו כלנו בפנים מגלים ראים את כבוד האדון במראה ונחלף אל עצם דמות ההיא מכבוד אל כבוד כהחלף מאת אדון הרוח׃