¹And when the day of Pentecost was fully come, they were all with one accord in one place.

¹וביום מלאת שבעת השבעות ויתאספו כלם לב אחד׃

²And suddenly there came a sound from heaven as of a rushing mighty wind, and it filled all the house where they were sitting.

²ויהי פתאם קול רעש מן השמים כקול רוח סערה וימלא את כל הבית אשר ישבו בו׃

³And there appeared unto them cloven tongues like as of fire, and it sat upon each of them.

³ותראינה אליהם לשנות נחלקות ומראיהן כאש ותנוחינה אחת אחת על כל אחד מהם׃

⁴And they were all filled with the Holy Ghost, and began to speak with other tongues, as the Spirit gave them utterance.

⁴וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתנם הרוח להטיף׃

⁵And there were dwelling at Jerusalem Jews, devout men, out of every nation under heaven.

⁵ובירושלים שכנו יהודים אנשי חסד מכל גוי וגוי אשר תחת השמים׃

⁶Now when this was noised abroad, the multitude came together, and were confounded, because that every man heard them speak in his own language.

⁶ויהי בהיות קול הרעש ההוא ויקבצו עם רב ויהיו נבכים כי איש איש שמע אתם מדברים בשפת עמו׃

⁷And they were all amazed and marvelled, saying one to another, Behold, are not all these which speak Galilaeans?

⁷וישתוממו ויתמהו ויאמרו איש אל רעהו הנה כל אלה המדברים הלא גלילים המה׃

⁸And how hear we every man in our own tongue, wherein we were born?

⁸ואיך אנחנו שמעים אתם איש כשפת ארץ מולדתנו׃

⁹Parthians, and Medes, and Elamites, and the dwellers in Mesopotamia, and in Judaea, and Cappadocia, in Pontus, and Asia,

⁹פרתיים ומדים ועילמים וישבי ארם נהרים יהודה וקפודקיה פנטוס ואסיא׃

¹⁰Phrygia, and Pamphylia, in Egypt, and in the parts of Libya about Cyrene, and strangers of Rome, Jews and proselytes,

¹⁰פרוגיא ופמפוליא מצרים וחבל לוב אשר על יד קוריני והבאים מרומי גם יהודים גם גרים׃

¹¹Cretes and Arabians, we do hear them speak in our tongues the wonderful works of God.

¹¹כרתים וערבים הנה אנחנו שמעים אתם מספרים בלשנותינו גדלות האלהים׃

¹²And they were all amazed, and were in doubt, saying one to another, What meaneth this?

¹²וישתוממו כלם ויבהלו ויאמרו איש אל אחיו מה תהיה זאת׃

¹³Others mocking said, These men are full of new wine.

¹³ואחרים לעגו ויאמרו כי מלאי עסיס המה׃

¹⁴But Peter, standing up with the eleven, lifted up his voice, and said unto them, Ye men of Judaea, and all ye that dwell at Jerusalem, be this known unto you, and hearken to my words:

¹⁴אז יעמד פטרוס ועשתי העשר עמו וישא את קולו וידבר אליהם אנשי יהודה וישבי ירושלים כלכם זאת תודע לכם והאזינו אל דברי׃

¹⁵For these are not drunken, as ye suppose, seeing it is but the third hour of the day.

¹⁵כי אלה לא שכורים המה כאשר חשבתם כי שעה שלישית ביום עתה׃

¹⁶But this is that which was spoken by the prophet Joel;

¹⁶אבל זה הוא האמור על ידי יואל הנביא׃

¹⁷And it shall come to pass in the last days, saith God, I will pour out of my Spirit upon all flesh: and your sons and your daughters shall prophesy, and your young men shall see visions, and your old men shall dream dreams:

¹⁷והיה באחרית הימים נאם אלהים אשפך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנתיכם ובחוריכם חזינות יראו וזקניכם חלמות יחלמון׃

¹⁸And on my servants and on my handmaidens I will pour out in those days of my Spirit; and they shall prophesy:

¹⁸וגם על עבדי ועל שפחותי בימים ההמה אשפך את רוחי ונבאו׃

¹⁹And I will shew wonders in heaven above, and signs in the earth beneath; blood, and fire, and vapour of smoke:

¹⁹ונתתי מופתים בשמים ממעל ואתות בארץ מתחת דם ואש ותימרות עשן׃

²⁰The sun shall be turned into darkness, and the moon into blood, before the great and notable day of the Lord come:

²⁰השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃

²¹And it shall come to pass, that whosoever shall call on the name of the Lord shall be saved.

²¹והיה כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט׃

²²Ye men of Israel, hear these words; Jesus of Nazareth, a man approved of God among you by miracles and wonders and signs, which God did by him in the midst of you, as ye yourselves also know:

²²אנשי ישראל שמעו הדברים האלה ישוע הנצרי האיש אשר נאמן לכם מאת האלהים בגבורות ובמופתים ובאתות אשר האלהים עשה על ידו בתוככם כאשר ידעתם גם אתם׃

²³Him, being delivered by the determinate counsel and foreknowledge of God, ye have taken, and by wicked hands have crucified and slain:

²³אתו הנמסר על פי עצת האלהים הנחרצה וידיעתו מקום לקחתם ובידי רשעים הוקעתם והרגתם אתו׃

²⁴Whom God hath raised up, having loosed the pains of death: because it was not possible that he should be holden of it.

²⁴והאלהים הקימו מן המתים בהתיר את חבלי המות באשר נמנע מן המות לעצר אתו׃

²⁵For David speaketh concerning him, I foresaw the Lord always before my face, for he is on my right hand, that I should not be moved:

²⁵כי דוד אמר עליו שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט׃

²⁶Therefore did my heart rejoice, and my tongue was glad; moreover also my flesh shall rest in hope:

²⁶לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכן לבטח׃

²⁷Because thou wilt not leave my soul in hell, neither wilt thou suffer thine Holy One to see corruption.

²⁷כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת׃

²⁸Thou hast made known to me the ways of life; thou shalt make me full of joy with thy countenance.

²⁸תודיעני ארחות חיים שבע שמחות את פניך׃

²⁹Men and brethren, let me freely speak unto you of the patriarch David, that he is both dead and buried, and his sepulchre is with us unto this day.

²⁹אנשים אחים הניחו לי ואדברה באזני כלכם על דוד אבינו אשר גם מת גם נקבר וקבורתו אתנו היא עד היום הזה׃

³⁰Therefore being a prophet, and knowing that God had sworn with an oath to him, that of the fruit of his loins, according to the flesh, he would raise up Christ to sit on his throne;

³⁰והוא בהיותו נביא ומדעתו את השבועה אשר נשבע לו האלהים להקים את המשיח כפי הבשר מפרי חלציו להושיבו על כסאו׃

³¹He seeing this before spake of the resurrection of Christ, that his soul was not left in hell, neither his flesh did see corruption.

³¹לכן בחזותו מראש דבר על תקומת המשיח כי לא נעזבה נפשו לשאול וגם בשרו לא ראה שחת׃

³²This Jesus hath God raised up, whereof we all are witnesses.

³²את ישוע זה הקים אלהים מן המתים ואנחנו כלנו עדיו׃

³³Therefore being by the right hand of God exalted, and having received of the Father the promise of the Holy Ghost, he hath shed forth this, which ye now see and hear.

³³ועתה אחרי הנשאו בימין האלהים לקח מאת האב את הבטחת רוח הקדש וישפך את אשר אתם ראים ושמעים׃

³⁴For David is not ascended into the heavens: but he saith himself, The Lord said unto my Lord, Sit thou on my right hand,

³⁴כי דוד לא עלה השמימה והנה הוא אמר נאם יהוה לאדני שב לימיני׃

³⁵Until I make thy foes thy footstool.

³⁵עד אשית איביך הדם לרגליך׃

³⁶Therefore let all the house of Israel know assuredly, that God hath made the same Jesus, whom ye have crucified, both Lord and Christ.

³⁶לכן ידע נא בית ישראל כלו כי לאדון ולמשיח שמו האלהים את ישוע זה אשר צלבתם׃

³⁷Now when they heard this, they were pricked in their heart, and said unto Peter and to the rest of the apostles, Men and brethren, what shall we do?

³⁷ויהי כשמעם התעצבו אל לבם ויאמרו אל פטרוס ואל שאר השליחים אנשים אחים מה עלינו לעשות׃

³⁸Then Peter said unto them, Repent, and be baptized every one of you in the name of Jesus Christ for the remission of sins, and ye shall receive the gift of the Holy Ghost.

³⁸ויאמר פטרוס אליהם שובו מדרכיכם והטבלו כל איש מכם על שם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם וקבלתם את מתנת רוח הקדש׃

³⁹For the promise is unto you, and to your children, and to all that are afar off, even as many as the LORD our God shall call.

³⁹כי לכם ההבטחה ולבניכם ולכל הרחוקים לכל אשר קרא יהוה אלהינו׃

⁴⁰And with many other words did he testify and exhort, saying, Save yourselves from this untoward generation.

⁴⁰ויעד עוד בהם באמרים אחרים הרבה ויזהר אתם לאמר המלטו נא מדור תהפכות הזה׃

⁴¹Then they that gladly received his word were baptized: and the same day there were added unto them about three thousand souls.

⁴¹ויקבלו את דברו בשמחה ויטבלו וביום ההוא נוספו כשלשת אלפי נפש׃

⁴²And they continued stedfastly in the apostles' doctrine and fellowship, and in breaking of bread, and in prayers.

⁴²ויהיו שקדים על תורת השליחים ועל ההתחברות ועל בציעת הלחם ועל התפלה׃

⁴³And fear came upon every soul: and many wonders and signs were done by the apostles.

⁴³ותפל אימה על כל נפש ומופתים רבים ואתות נעשו על ידי השליחים בירושלים׃

⁴⁴And all that believed were together, and had all things common;

⁴⁴וכל המאמינים התאחדו יחד ויהי להם הכל בשתפות׃

⁴⁵And sold their possessions and goods, and parted them to all men, as every man had need.

⁴⁵ואת אחזתם ואת רכושם מכרו ויחלקו אתם לכלם לאיש איש די מחסורו׃

⁴⁶And they, continuing daily with one accord in the temple, and breaking bread from house to house, did eat their meat with gladness and singleness of heart,

⁴⁶ויום יום היו שקדים במקדש לב אחד ויבצעו את הלחם בבית בבית׃

⁴⁷Praising God, and having favour with all the people. And the Lord added to the church daily such as should be saved.

⁴⁷ויאכלו מזונם בגילה ובתם לבב וישבחו את האלהים וימצאו חן בעיני כל העם והאדון הוסיף יום יום על העדה את הנושעים׃