¹Then Agrippa said unto Paul, Thou art permitted to speak for thyself. Then Paul stretched forth the hand, and answered for himself:

¹ויאמר אגרפס אל פולוס נתן לך לדבר בעד נפשך אז יצטדק פולוס ויושט את ידו ויאמר׃

²I think myself happy, king Agrippa, because I shall answer for myself this day before thee touching all the things whereof I am accused of the Jews:

²מאשר אני את נפשי המלך אגרפס כי לפניך אצטדק היום על כל אשר שטנים אתי היהודים׃

³Especially because I know thee to be expert in all customs and questions which are among the Jews: wherefore I beseech thee to hear me patiently.

³כי אתה ידע היטב כל המנהגים והשאלות אשר בין היהודים ועל כן אשאלה מאתך לשמע אתי כארך רוחך׃

⁴My manner of life from my youth, which was at the first among mine own nation at Jerusalem, know all the Jews;

⁴הנה את דרכי מנעורי אשר התהלכתי בה מאז בתוך עמי ובירושלים ידעים אותה כל היהודים׃

⁵Which knew me from the beginning, if they would testify, that after the most straitest sect of our religion I lived a Pharisee.

⁵כי מימים ראשונים ידעוני אם ירצו להעיד כי כפרוש התנהגתי על פי הכת המקפדת ביותר בעבודתנו׃

⁶And now I stand and am judged for the hope of the promise made of God, unto our fathers:

⁶ועתה אני עמד להשפט על תקות ההבטחה אשר הבטיחה האלהים את אבותינו׃

⁷Unto which promise our twelve tribes, instantly serving God day and night, hope to come. For which hope's sake, king Agrippa, I am accused of the Jews.

⁷ואשר שנים עשר שבטינו מיחלים להגיע לה בעבדם את יהוה תמיד יומם ולילה על דבר התקוה הזאת אגרפס המלך שטנים אותי היהודים׃

⁸Why should it be thought a thing incredible with you, that God should raise the dead?

⁸מדוע יפלא בעיניכם כי האלהים יחיה מתים׃

⁹I verily thought with myself, that I ought to do many things contrary to the name of Jesus of Nazareth.

⁹הן לפנים אני חשבתי צדקה לצרר את שם ישוע הנצרי עד מאד׃

¹⁰Which thing I also did in Jerusalem: and many of the saints did I shut up in prison, having received authority from the chief priests; and when they were put to death, I gave my voice against them.

¹⁰כאשר עשיתי בירושלים וגם קדושים רבים אני הסגרתי לבתי כלאים ברשיון אשר קבלתי מאת הכהנים הגדולים וכשנהרגו הסכמתי׃

¹¹And I punished them oft in every synagogue, and compelled them to blaspheme; and being exceedingly mad against them, I persecuted them even unto strange cities.

¹¹ובכל בתי הכנסיות יסרתי אתם פעמים רבות ואנסתים לגדף ואתהוללה בם עד מאד וארדפם עד לערים אשר חוצה לארץ׃

¹²Whereupon as I went to Damascus with authority and commission from the chief priests,

¹²ויהי בלכתי על זאת לדמשק ברשיון הכהנים הגדולים ובמצותם׃

¹³At midday, O king, I saw in the way a light from heaven, above the brightness of the sun, shining round about me and them which journeyed with me.

¹³והנה אדני המלך בצהרים בדרך ראיתי אור צח מזהר השמש אשר משמים נגה עלי מסביב ועל ההלכים אתי׃

¹⁴And when we were all fallen to the earth, I heard a voice speaking unto me, and saying in the Hebrew tongue, Saul, Saul, why persecutest thou me? it is hard for thee to kick against the pricks.

¹⁴ונפל כלנו ארצה ואשמע קול מדבר אלי בלשון עברית לאמר שאול שאול למה תרדפני קשה לך לבעט בדרבנות׃

¹⁵And I said, Who art thou, Lord? And he said, I am Jesus whom thou persecutest.

¹⁵ואמר מי אתה אדני ויאמר אנכי ישוע אשר אתה רדף׃

¹⁶But rise, and stand upon thy feet: for I have appeared unto thee for this purpose, to make thee a minister and a witness both of these things which thou hast seen, and of those things in the which I will appear unto thee;

¹⁶אבל קום ועמד על רגליך כי לבעבור זאת נראיתי אליך לבחר בך למשרת ולעד על אשר ראית ועל אשר אראך׃

¹⁷Delivering thee from the people, and from the Gentiles, unto whom now I send thee,

¹⁷בהצילי אותך מן העם ומן הגוים אשר אשלחך עתה אליהם׃

¹⁸To open their eyes, and to turn them from darkness to light, and from the power of Satan unto God, that they may receive forgiveness of sins, and inheritance among them which are sanctified by faith that is in me.

¹⁸לפקח את עיניהם למען ישובו מחשך לאור ומיד השטן אל האלהים וימצאו באמונתם בי את סליחת החטאים ואת הנחלה בתוך המקדשים׃

¹⁹Whereupon, O king Agrippa, I was not disobedient unto the heavenly vision:

¹⁹על כן המלך אגרפס לא המריתי את המראה אשר ראיתי מן השמים׃

²⁰But shewed first unto them of Damascus, and at Jerusalem, and throughout all the coasts of Judaea, and then to the Gentiles, that they should repent and turn to God, and do works meet for repentance.

²⁰כי אם קראתי ראשונה לישבי דמשק וירושלים ובכל ארץ יהודה וגם לגוים כי ינחמו וישובו אל האלהים ויעשו מעשים ראוים לתשובה׃

²¹For these causes the Jews caught me in the temple, and went about to kill me.

²¹ובגלל הדבר הזה תפשו אתי היהודים במקדש ויבקשו להמיתני׃

²²Having therefore obtained help of God, I continue unto this day, witnessing both to small and great, saying none other things than those which the prophets and Moses did say should come:

²²והאלהים היה בעזרי ועד היום הזה עמד אני ומעיד לפני קטן וגדול ואינני מדבר דבר זולתי אשר דברו הנביאים ומשה כי עתידות הנה להיות׃

²³That Christ should suffer, and that he should be the first that should rise from the dead, and should shew light unto the people, and to the Gentiles.

²³כי המשיח מענה הוא וכי ראשון הוא לקמים מן המתים להפיץ אור בעם ובגוים׃

²⁴And as he thus spake for himself, Festus said with a loud voice, Paul, thou art beside thyself; much learning doth make thee mad.

²⁴ויהי הוא מצטדק כזאת ויען פסטוס בקול גדול לאמר הנך משתגע פולוס רב הלמוד הביאך לידי שגעון׃

²⁵But he said, I am not mad, most noble Festus; but speak forth the words of truth and soberness.

²⁵ויאמר פולוס אינני משגע פסטוס האדיר כי אם דברי אמת וטעם אביע׃

²⁶For the king knoweth of these things, before whom also I speak freely: for I am persuaded that none of these things are hidden from him; for this thing was not done in a corner.

²⁶כי המלך יודע את אלה ועל זאת גם בבטחון אני מדבר אליו יען אשר לא אאמין כי נעלם ממנו דבר מן הדברים האלה כי לא בקרן זוית נעשתה זאת׃

²⁷King Agrippa, believest thou the prophets? I know that thou believest.

²⁷המלך אגרפס המאמין אתה בנביאים ידעתי כי מאמין אתה׃

²⁸Then Agrippa said unto Paul, Almost thou persuadest me to be a Christian.

²⁸ויאמר אגרפס אל פולוס עוד מעט ופתיתני להיות נצרי׃

²⁹And Paul said, I would to God, that not only thou, but also all that hear me this day, were both almost, and altogether such as I am, except these bonds.

²⁹ויאמר פולוס אבקשה מאלהים אשר אם במעט ואם בהרבה לא אתה לבדך כי גם כל השמעים אותי יהיו כמוני זולתי המוסרות האלה׃

³⁰And when he had thus spoken, the king rose up, and the governor, and Bernice, and they that sat with them:

³⁰ויהי בדברו הדבר הזה ויקם המלך וההגמון וברניקה והישבים אתם׃

³¹And when they were gone aside, they talked between themselves, saying, This man doeth nothing worthy of death or of bonds.

³¹ויסורו החדרה וידברו איש אל רעהו לאמר האיש הזה לא עשה דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות׃

³²Then said Agrippa unto Festus, This man might have been set at liberty, if he had not appealed unto Caesar.

³²ויאמר אגרפס אל פסטוס האיש הזה יוכל להפטר לולא קרא את הקיסר לדינו׃