¹These be the words which Moses spake unto all Israel on this side Jordan in the wilderness, in the plain over against the Red sea, between Paran, and Tophel, and Laban, and Hazeroth, and Dizahab.

¹אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב׃

²(There are eleven days' journey from Horeb by the way of mount Seir unto Kadeshbarnea.)

²אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע׃

³And it came to pass in the fortieth year, in the eleventh month, on the first day of the month, that Moses spake unto the children of Israel, according unto all that the LORD had given him in commandment unto them;

³ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יהוה אתו אלהם׃

⁴After he had slain Sihon the king of the Amorites, which dwelt in Heshbon, and Og the king of Bashan, which dwelt at Astaroth in Edrei:

⁴אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת באדרעי׃

⁵On this side Jordan, in the land of Moab, began Moses to declare this law, saying,

⁵בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר׃

⁶The LORD our God spake unto us in Horeb, saying, Ye have dwelt long enough in this mount:

⁶יהוה אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה׃

⁷Turn you, and take your journey, and go to the mount of the Amorites, and unto all the places nigh thereunto, in the plain, in the hills, and in the vale, and in the south, and by the sea side, to the land of the Canaanites, and unto Lebanon, unto the great river, the river Euphrates.

⁷פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת׃

⁸Behold, I have set the land before you: go in and possess the land which the LORD sware unto your fathers, Abraham, Isaac, and Jacob, to give unto them and to their seed after them.

⁸ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע יהוה לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם׃

⁹And I spake unto you at that time, saying, I am not able to bear you myself alone:

⁹ואמר אלכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם׃

¹⁰The LORD your God hath multiplied you, and, behold, ye are this day as the stars of heaven for multitude.

¹⁰יהוה אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב׃

¹¹(The LORD God of your fathers make you a thousand times so many more as ye are, and bless you, as he hath promised you!)

¹¹יהוה אלהי אבותכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם׃

¹²How can I myself alone bear your cumbrance, and your burden, and your strife?

¹²איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם׃

¹³Take you wise men, and understanding, and known among your tribes, and I will make them rulers over you.

¹³הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם׃

¹⁴And ye answered me, and said, The thing which thou hast spoken is good for us to do.

¹⁴ותענו אתי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות׃

¹⁵So I took the chief of your tribes, wise men, and known, and made them heads over you, captains over thousands, and captains over hundreds, and captains over fifties, and captains over tens, and officers among your tribes.

¹⁵ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים ואתן אתם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת ושטרים לשבטיכם׃

¹⁶And I charged your judges at that time, saying, Hear the causes between your brethren, and judge righteously between every man and his brother, and the stranger that is with him.

¹⁶ואצוה את שפטיכם בעת ההוא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו׃

¹⁷Ye shall not respect persons in judgment; but ye shall hear the small as well as the great; ye shall not be afraid of the face of man; for the judgment is God's: and the cause that is too hard for you, bring it unto me, and I will hear it.

¹⁷לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו׃

¹⁸And I commanded you at that time all the things which ye should do.

¹⁸ואצוה אתכם בעת ההוא את כל הדברים אשר תעשון׃

¹⁹And when we departed from Horeb, we went through all that great and terrible wilderness, which ye saw by the way of the mountain of the Amorites, as the LORD our God commanded us; and we came to Kadeshbarnea.

¹⁹ונסע מחרב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמרי כאשר צוה יהוה אלהינו אתנו ונבא עד קדש ברנע׃

²⁰And I said unto you, Ye are come unto the mountain of the Amorites, which the LORD our God doth give unto us.

²⁰ואמר אלכם באתם עד הר האמרי אשר יהוה אלהינו נתן לנו׃

²¹Behold, the LORD thy God hath set the land before thee: go up and possess it, as the LORD God of thy fathers hath said unto thee; fear not, neither be discouraged.

²¹ראה נתן יהוה אלהיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך אל תירא ואל תחת׃

²²And ye came near unto me every one of you, and said, We will send men before us, and they shall search us out the land, and bring us word again by what way we must go up, and into what cities we shall come.

²²ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן׃

²³And the saying pleased me well: and I took twelve men of you, one of a tribe:

²³וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט׃

²⁴And they turned and went up into the mountain, and came unto the valley of Eshcol, and searched it out.

²⁴ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד נחל אשכל וירגלו אתה׃

²⁵And they took of the fruit of the land in their hands, and brought it down unto us, and brought us word again, and said, It is a good land which the LORD our God doth give us.

²⁵ויקחו בידם מפרי הארץ ויורדו אלינו וישבו אתנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר יהוה אלהינו נתן לנו׃

²⁶Notwithstanding ye would not go up, but rebelled against the commandment of the LORD your God:

²⁶ולא אביתם לעלת ותמרו את פי יהוה אלהיכם׃

²⁷And ye murmured in your tents, and said, Because the LORD hated us, he hath brought us forth out of the land of Egypt, to deliver us into the hand of the Amorites, to destroy us.

²⁷ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת יהוה אתנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו׃

²⁸Whither shall we go up? our brethren have discouraged our heart, saying, The people is greater and taller than we; the cities are great and walled up to heaven; and moreover we have seen the sons of the Anakims there.

²⁸אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדלת ובצורת בשמים וגם בני ענקים ראינו שם׃

²⁹Then I said unto you, Dread not, neither be afraid of them.

²⁹ואמר אלכם לא תערצון ולא תיראון מהם׃

³⁰The LORD your God which goeth before you, he shall fight for you, according to all that he did for you in Egypt before your eyes;

³⁰יהוה אלהיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם׃

³¹And in the wilderness, where thou hast seen how that the LORD thy God bare thee, as a man doth bear his son, in all the way that ye went, until ye came into this place.

³¹ובמדבר אשר ראית אשר נשאך יהוה אלהיך כאשר ישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד באכם עד המקום הזה׃

³²Yet in this thing ye did not believe the LORD your God,

³²ובדבר הזה אינכם מאמינם ביהוה אלהיכם׃

³³Who went in the way before you, to search you out a place to pitch your tents in, in fire by night, to show you by what way ye should go, and in a cloud by day.

³³ההלך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנתכם באש לילה לראתכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם׃

³⁴And the LORD heard the voice of your words, and was wroth, and sware, saying,

³⁴וישמע יהוה את קול דבריכם ויקצף וישבע לאמר׃

³⁵Surely there shall not one of these men of this evil generation see that good land, which I sware to give unto your fathers.

³⁵אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבתיכם׃

³⁶Save Caleb the son of Jephunneh; he shall see it, and to him will I give the land that he hath trodden upon, and to his children, because he hath wholly followed the LORD.

³⁶זולתי כלב בן יפנה הוא יראנה ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו יען אשר מלא אחרי יהוה׃

³⁷Also the LORD was angry with me for your sakes, saying, Thou also shalt not go in thither.

³⁷גם בי התאנף יהוה בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם׃

³⁸But Joshua the son of Nun, which standeth before thee, he shall go in thither: encourage him: for he shall cause Israel to inherit it.

³⁸יהושע בן נון העמד לפניך הוא יבא שמה אתו חזק כי הוא ינחלנה את ישראל׃

³⁹Moreover your little ones, which ye said should be a prey, and your children, which in that day had no knowledge between good and evil, they shall go in thither, and unto them will I give it, and they shall possess it.

³⁹וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבאו שמה ולהם אתננה והם יירשוה׃

⁴⁰But as for you, turn you, and take your journey into the wilderness by the way of the Red sea.

⁴⁰ואתם פנו לכם וסעו המדברה דרך ים סוף׃

⁴¹Then ye answered and said unto me, We have sinned against the LORD, we will go up and fight, according to all that the LORD our God commanded us. And when ye had girded on every man his weapons of war, ye were ready to go up into the hill.

⁴¹ותענו ותאמרו אלי חטאנו ליהוה אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו יהוה אלהינו ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלת ההרה׃

⁴²And the LORD said unto me, Say unto them. Go not up, neither fight; for I am not among you; lest ye be smitten before your enemies.

⁴²ויאמר יהוה אלי אמר להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃

⁴³So I spake unto you; and ye would not hear, but rebelled against the commandment of the LORD, and went presumptuously up into the hill.

⁴³ואדבר אליכם ולא שמעתם ותמרו את פי יהוה ותזדו ותעלו ההרה׃

⁴⁴And the Amorites, which dwelt in that mountain, came out against you, and chased you, as bees do, and destroyed you in Seir, even unto Hormah.

⁴⁴ויצא האמרי הישב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדברים ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה׃

⁴⁵And ye returned and wept before the LORD; but the LORD would not hearken to your voice, nor give ear unto you.

⁴⁵ותשבו ותבכו לפני יהוה ולא שמע יהוה בקלכם ולא האזין אליכם׃

⁴⁶So ye abode in Kadesh many days, according unto the days that ye abode there.

⁴⁶ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם׃