¹And the LORD spake unto Moses and Aaron in the land of Egypt saying,

¹ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר׃

²This month shall be unto you the beginning of months: it shall be the first month of the year to you.

²החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה׃

³Speak ye unto all the congregation of Israel, saying, In the tenth day of this month they shall take to them every man a lamb, according to the house of their fathers, a lamb for an house:

³דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית׃

⁴And if the household be too little for the lamb, let him and his neighbor next unto his house take it according to the number of the souls; every man according to his eating shall make your count for the lamb.

⁴ואם ימעט הבית מהית משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על השה׃

⁵Your lamb shall be without blemish, a male of the first year: ye shall take it out from the sheep, or from the goats:

⁵שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו׃

⁶And ye shall keep it up until the fourteenth day of the same month: and the whole assembly of the congregation of Israel shall kill it in the evening.

⁶והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים׃

⁷And they shall take of the blood, and strike it on the two side posts and on the upper door post of the houses, wherein they shall eat it.

⁷ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אתו בהם׃

⁸And they shall eat the flesh in that night, roast with fire, and unleavened bread; and with bitter herbs they shall eat it.

⁸ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו׃

⁹Eat not of it raw, nor sodden at all with water, but roast with fire; his head with his legs, and with the purtenance thereof.

⁹אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו׃

¹⁰And ye shall let nothing of it remain until the morning; and that which remaineth of it until the morning ye shall burn with fire.

¹⁰ולא תותירו ממנו עד בקר והנתר ממנו עד בקר באש תשרפו׃

¹¹And thus shall ye eat it; with your loins girded, your shoes on your feet, and your staff in your hand; and ye shall eat it in haste: it is the LORD's passover.

¹¹וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה׃

¹²For I will pass through the land of Egypt this night, and will smite all the firstborn in the land of Egypt, both man and beast; and against all the gods of Egypt I will execute judgment: I am the LORD.

¹²ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה׃

¹³And the blood shall be to you for a token upon the houses where ye are: and when I see the blood, I will pass over you, and the plague shall not be upon you to destroy you, when I smite the land of Egypt.

¹³והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים׃

¹⁴And this day shall be unto you for a memorial; and ye shall keep it a feast to the LORD throughout your generations; ye shall keep it a feast by an ordinance for ever.

¹⁴והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו׃

¹⁵Seven days shall ye eat unleavened bread; even the first day ye shall put away leaven out of your houses: for whosoever eateth leavened bread from the first day until the seventh day, that soul shall be cut off from Israel.

¹⁵שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד יום השבעי׃

¹⁶And in the first day there shall be an holy convocation, and in the seventh day there shall be an holy convocation to you; no manner of work shall be done in them, save that which every man must eat, that only may be done of you.

¹⁶וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם׃

¹⁷And ye shall observe the feast of unleavened bread; for in this selfsame day have I brought your armies out of the land of Egypt: therefore shall ye observe this day in your generations by an ordinance for ever.

¹⁷ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם׃

¹⁸In the first month, on the fourteenth day of the month at even, ye shall eat unleavened bread, until the one and twentieth day of the month at even.

¹⁸בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב׃

¹⁹Seven days shall there be no leaven found in your houses: for whosoever eateth that which is leavened, even that soul shall be cut off from the congregation of Israel, whether he be a stranger, or born in the land.

¹⁹שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ׃

²⁰Ye shall eat nothing leavened; in all your habitations shall ye eat unleavened bread.

²⁰כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות׃

²¹Then Moses called for all the elders of Israel, and said unto them, Draw out and take you a lamb according to your families, and kill the passover.

²¹ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח׃

²²And ye shall take a bunch of hyssop, and dip it in the blood that is in the basin, and strike the lintel and the two side posts with the blood that is in the basin; and none of you shall go out at the door of his house until the morning.

²²ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר׃

²³For the LORD will pass through to smite the Egyptians; and when he seeth the blood upon the lintel, and on the two side posts, the LORD will pass over the door, and will not suffer the destroyer to come in unto your houses to smite you.

²³ועבר יהוה לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף׃

²⁴And ye shall observe this thing for an ordinance to thee and to thy sons for ever.

²⁴ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם׃

²⁵And it shall come to pass, when ye be come to the land which the LORD will give you, according as he hath promised, that ye shall keep this service.

²⁵והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן יהוה לכם כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת׃

²⁶And it shall come to pass, when your children shall say unto you, What mean ye by this service?

²⁶והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם׃

²⁷That ye shall say, It is the sacrifice of the LORD's passover, who passed over the houses of the children of Israel in Egypt, when he smote the Egyptians, and delivered our houses. And the people bowed the head and worshipped.

²⁷ואמרתם זבח פסח הוא ליהוה אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו׃

²⁸And the children of Israel went away, and did as the LORD had commanded Moses and Aaron, so did they.

²⁸וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואהרן כן עשו׃

²⁹And it came to pass, that at midnight the LORD smote all the firstborn in the land of Egypt, from the firstborn of Pharaoh that sat on his throne unto the firstborn of the captive that was in the dungeon; and all the firstborn of cattle.

²⁹ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה׃

³⁰And Pharaoh rose up in the night, he, and all his servants, and all the Egyptians; and there was a great cry in Egypt; for there was not a house where there was not one dead.

³⁰ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת׃

³¹And he called for Moses and Aaron by night, and said, Rise up, and get you forth from among my people, both ye and the children of Israel; and go, serve the LORD, as ye have said.

³¹ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את יהוה כדברכם׃

³²Also take your flocks and your herds, as ye have said, and be gone; and bless me also.

³²גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אתי׃

³³And the Egyptians were urgent upon the people, that they might send them out of the land in haste; for they said, We be all dead men.

³³ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים׃

³⁴And the people took their dough before it was leavened, their kneadingtroughs being bound up in their clothes upon their shoulders.

³⁴וישא העם את בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על שכמם׃

³⁵And the children of Israel did according to the word of Moses; and they borrowed of the Egyptians jewels of silver, and jewels of gold, and raiment:

³⁵ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת׃

³⁶And the LORD gave the people favor in the sight of the Egyptians, so that they lent unto them such things as they required. And they spoiled the Egyptians.

³⁶ויהוה נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים׃

³⁷And the children of Israel journeyed from Rameses to Succoth, about six hundred thousand on foot that were men, beside children.

³⁷ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף׃

³⁸And a mixed multitude went up also with them; and flocks, and herds, even very much cattle.

³⁸וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד׃

³⁹And they baked unleavened cakes of the dough which they brought forth out of Egypt, for it was not leavened; because they were thrust out of Egypt, and could not tarry, neither had they prepared for themselves any victual.

³⁹ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם׃

⁴⁰Now the sojourning of the children of Israel, who dwelt in Egypt, was four hundred and thirty years.

⁴⁰ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה׃

⁴¹And it came to pass at the end of the four hundred and thirty years, even the selfsame day it came to pass, that all the hosts of the LORD went out from the land of Egypt.

⁴¹ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות יהוה מארץ מצרים׃

⁴²It is a night to be much observed unto the LORD for bringing them out from the land of Egypt: this is that night of the LORD to be observed of all the children of Israel in their generations.

⁴²ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה ליהוה שמרים לכל בני ישראל לדרתם׃

⁴³And the LORD said unto Moses and Aaron, This is the ordinance of the passover: There shall no stranger eat thereof:

⁴³ויאמר יהוה אל משה ואהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו׃

⁴⁴But every man's servant that is bought for money, when thou hast circumcised him, then shall he eat thereof.

⁴⁴וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אתו אז יאכל בו׃

⁴⁵A foreigner and an hired servant shall not eat thereof.

⁴⁵תושב ושכיר לא יאכל בו׃

⁴⁶In one house shall it be eaten; thou shalt not carry forth ought of the flesh abroad out of the house; neither shall ye break a bone thereof.

⁴⁶בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו׃

⁴⁷All the congregation of Israel shall keep it.

⁴⁷כל עדת ישראל יעשו אתו׃

⁴⁸And when a stranger shall sojourn with thee, and will keep the passover to the LORD, let all his males be circumcised, and then let him come near and keep it; and he shall be as one that is born in the land: for no uncircumcised person shall eat thereof.

⁴⁸וכי יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו׃

⁴⁹One law shall be to him that is homeborn, and unto the stranger that sojourneth among you.

⁴⁹תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם׃

⁵⁰Thus did all the children of Israel; as the LORD commanded Moses and Aaron, so did they.

⁵⁰ויעשו כל בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואת אהרן כן עשו׃

⁵¹And it came to pass the selfsame day, that the LORD did bring the children of Israel out of the land of Egypt by their armies.

⁵¹ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם׃