¹And when the people saw that Moses delayed to come down out of the mount, the people gathered themselves together unto Aaron, and said unto him, Up, make us gods, which shall go before us; for as for this Moses, the man that brought us up out of the land of Egypt, we wot not what is become of him.

¹וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו׃

²And Aaron said unto them, Break off the golden earrings, which are in the ears of your wives, of your sons, and of your daughters, and bring them unto me.

²ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי׃

³And all the people brake off the golden earrings which were in their ears, and brought them unto Aaron.

³ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן׃

⁴And he received them at their hand, and fashioned it with a graving tool, after he had made it a molten calf: and they said, These be thy gods, O Israel, which brought thee up out of the land of Egypt.

⁴ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃

⁵And when Aaron saw it, he built an altar before it; and Aaron made proclamation, and said, To morrow is a feast to the LORD.

⁵וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר׃

⁶And they rose up early on the morrow, and offered burnt offerings, and brought peace offerings; and the people sat down to eat and to drink, and rose up to play.

⁶וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק׃

⁷And the LORD said unto Moses, Go, get thee down; for thy people, which thou broughtest out of the land of Egypt, have corrupted themselves:

⁷וידבר יהוה אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים׃

⁸They have turned aside quickly out of the way which I commanded them: they have made them a molten calf, and have worshipped it, and have sacrificed thereunto, and said, These be thy gods, O Israel, which have brought thee up out of the land of Egypt.

⁸סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃

⁹And the LORD said unto Moses, I have seen this people, and, behold, it is a stiffnecked people:

⁹ויאמר יהוה אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא׃

¹⁰Now therefore let me alone, that my wrath may wax hot against them, and that I may consume them: and I will make of thee a great nation.

¹⁰ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול׃

¹¹And Moses besought the LORD his God, and said, LORD, why doth thy wrath wax hot against thy people, which thou hast brought forth out of the land of Egypt with great power, and with a mighty hand?

¹¹ויחל משה את פני יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה׃

¹²Wherefore should the Egyptians speak, and say, For mischief did he bring them out, to slay them in the mountains, and to consume them from the face of the earth? Turn from thy fierce wrath, and repent of this evil against thy people.

¹²למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך׃

¹³Remember Abraham, Isaac, and Israel, thy servants, to whom thou swarest by thine own self, and saidst unto them, I will multiply your seed as the stars of heaven, and all this land that I have spoken of will I give unto your seed, and they shall inherit it for ever.

¹³זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם׃

¹⁴And the LORD repented of the evil which he thought to do unto his people.

¹⁴וינחם יהוה על הרעה אשר דבר לעשות לעמו׃

¹⁵And Moses turned, and went down from the mount, and the two tables of the testimony were in his hand: the tables were written on both their sides; on the one side and on the other were they written.

¹⁵ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים׃

¹⁶And the tables were the work of God, and the writing was the writing of God, graven upon the tables.

¹⁶והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת׃

¹⁷And when Joshua heard the noise of the people as they shouted, he said unto Moses, There is a noise of war in the camp.

¹⁷וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה׃

¹⁸And he said, It is not the voice of them that shout for mastery, neither is it the voice of them that cry for being overcome: but the noise of them that sing do I hear.

¹⁸ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע׃

¹⁹And it came to pass, as soon as he came nigh unto the camp, that he saw the calf, and the dancing: and Moses' anger waxed hot, and he cast the tables out of his hands, and brake them beneath the mount.

¹⁹ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידו את הלחת וישבר אתם תחת ההר׃

²⁰And he took the calf which they had made, and burnt it in the fire, and ground it to powder, and strewed it upon the water, and made the children of Israel drink of it.

²⁰ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל׃

²¹And Moses said unto Aaron, What did this people unto thee, that thou hast brought so great a sin upon them?

²¹ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדלה׃

²²And Aaron said, Let not the anger of my lord wax hot: thou knowest the people, that they are set on mischief.

²²ויאמר אהרן אל יחר אף אדני אתה ידעת את העם כי ברע הוא׃

²³For they said unto me, Make us gods, which shall go before us: for as for this Moses, the man that brought us up out of the land of Egypt, we wot not what is become of him.

²³ויאמרו לי עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו׃

²⁴And I said unto them, Whosoever hath any gold, let them break it off. So they gave it me: then I cast it into the fire, and there came out this calf.

²⁴ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה׃

²⁵And when Moses saw that the people were naked; (for Aaron had made them naked unto their shame among their enemies:)

²⁵וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם׃

²⁶Then Moses stood in the gate of the camp, and said, Who is on the LORD's side? let him come unto me. And all the sons of Levi gathered themselves together unto him.

²⁶ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו אליו כל בני לוי׃

²⁷And he said unto them, Thus saith the LORD God of Israel, Put every man his sword by his side, and go in and out from gate to gate throughout the camp, and slay every man his brother, and every man his companion, and every man his neighbor.

²⁷ויאמר להם כה אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו׃

²⁸And the children of Levi did according to the word of Moses: and there fell of the people that day about three thousand men.

²⁸ויעשו בני לוי כדבר משה ויפל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש׃

²⁹For Moses had said, Consecrate yourselves today to the LORD, even every man upon his son, and upon his brother; that he may bestow upon you a blessing this day.

²⁹ויאמר משה מלאו ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה׃

³⁰And it came to pass on the morrow, that Moses said unto the people, Ye have sinned a great sin: and now I will go up unto the LORD; peradventure I shall make an atonement for your sin.

³⁰ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם׃

³¹And Moses returned unto the LORD, and said, Oh, this people have sinned a great sin, and have made them gods of gold.

³¹וישב משה אל יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב׃

³²Yet now, if thou wilt forgive their sin--; and if not, blot me, I pray thee, out of thy book which thou hast written.

³²ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת׃

³³And the LORD said unto Moses, Whosoever hath sinned against me, him will I blot out of my book.

³³ויאמר יהוה אל משה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי׃

³⁴Therefore now go, lead the people unto the place of which I have spoken unto thee: behold, mine Angel shall go before thee: nevertheless in the day when I visit I will visit their sin upon them.

³⁴ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם׃

³⁵And the LORD plagued the people, because they made the calf, which Aaron made.

³⁵ויגף יהוה את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן׃