¹Again in the ninth year, in the tenth month, in the tenth day of the month, the word of the LORD came unto me, saying,

¹ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר׃

²Son of man, write thee the name of the day, even of this same day: the king of Babylon set himself against Jerusalem this same day.

²בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה׃

³And utter a parable unto the rebellious house, and say unto them, Thus saith the Lord GOD; Set on a pot, set it on, and also pour water into it:

³ומשל אל בית המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם יצק בו מים׃

⁴Gather the pieces thereof into it, even every good piece, the thigh, and the shoulder; fill it with the choice bones.

⁴אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא׃

⁵Take the choice of the flock, and burn also the bones under it, and make it boil well, and let them seethe the bones of it therein.

⁵מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם בשלו עצמיה בתוכה׃

⁶Wherefore thus saith the Lord GOD; Woe to the bloody city, to the pot whose scum is therein, and whose scum is not gone out of it! bring it out piece by piece; let no lot fall upon it.

⁶לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל׃

⁷For her blood is in the midst of her; she set it upon the top of a rock; she poured it not upon the ground, to cover it with dust;

⁷כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר׃

⁸That it might cause fury to come up to take vengeance; I have set her blood upon the top of a rock, that it should not be covered.

⁸להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות׃

⁹Therefore thus saith the Lord GOD; Woe to the bloody city! I will even make the pile for fire great.

⁹לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה׃

¹⁰Heap on wood, kindle the fire, consume the flesh, and spice it well, and let the bones be burned.

¹⁰הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו׃

¹¹Then set it empty upon the coals thereof, that the brass of it may be hot, and may burn, and that the filthiness of it may be molten in it, that the scum of it may be consumed.

¹¹והעמידה על גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה תתם חלאתה׃

¹²She hath wearied herself with lies, and her great scum went not forth out of her: her scum shall be in the fire.

¹²תאנים הלאת ולא תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה׃

¹³In thy filthiness is lewdness: because I have purged thee, and thou wast not purged, thou shalt not be purged from thy filthiness any more, till I have caused my fury to rest upon thee.

¹³בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי עוד עד הניחי את חמתי בך׃

¹⁴I the LORD have spoken it: it shall come to pass, and I will do it; I will not go back, neither will I spare, neither will I repent; according to thy ways, and according to thy doings, shall they judge thee, saith the Lord GOD.

¹⁴אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא אפרע ולא אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה׃

¹⁵Also the word of the LORD came unto me, saying,

¹⁵ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

¹⁶Son of man, behold, I take away from thee the desire of thine eyes with a stroke: yet neither shalt thou mourn nor weep, neither shall thy tears run down.

¹⁶בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך׃

¹⁷Forbear to cry, make no mourning for the dead, bind the tire of thine head upon thee, and put on thy shoes upon thy feet, and cover not thy lips, and eat not the bread of men.

¹⁷האנק דם מתים אבל לא תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל׃

¹⁸So I spake unto the people in the morning: and at even my wife died; and I did in the morning as I was commanded.

¹⁸ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי׃

¹⁹And the people said unto me, Wilt thou not tell us what these things are to us, that thou doest so?

¹⁹ויאמרו אלי העם הלא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עשה׃

²⁰Then I answered them, The word of the LORD came unto me, saying,

²⁰ואמר אליהם דבר יהוה היה אלי לאמר׃

²¹Speak unto the house of Israel, Thus saith the Lord GOD; Behold, I will profane my sanctuary, the excellency of your strength, the desire of your eyes, and that which your soul pitieth; and your sons and your daughters whom ye have left shall fall by the sword.

²¹אמר לבית ישראל כה אמר אדני יהוה הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו׃

²²And ye shall do as I have done: ye shall not cover your lips, nor eat the bread of men.

²²ועשיתם כאשר עשיתי על שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו׃

²³And your tires shall be upon your heads, and your shoes upon your feet: ye shall not mourn nor weep; but ye shall pine away for your iniquities, and mourn one toward another.

²³ופארכם על ראשיכם ונעליכם ברגליכם לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל אחיו׃

²⁴Thus Ezekiel is unto you a sign: according to all that he hath done shall ye do: and when this cometh, ye shall know that I am the Lord GOD.

²⁴והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו בבאה וידעתם כי אני אדני יהוה׃

²⁵Also, thou son of man, shall it not be in the day when I take from them their strength, the joy of their glory, the desire of their eyes, and that whereupon they set their minds, their sons and their daughters,

²⁵ואתה בן אדם הלוא ביום קחתי מהם את מעזם משוש תפארתם את מחמד עיניהם ואת משא נפשם בניהם ובנותיהם׃

²⁶That he that escapeth in that day shall come unto thee, to cause thee to hear it with thine ears?

²⁶ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים׃

²⁷In that day shall thy mouth be opened to him which is escaped, and thou shalt speak, and be no more dumb: and thou shalt be a sign unto them; and they shall know that I am the LORD.

²⁷ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי אני יהוה׃