1Moreover the word of the LORD came unto me, saying,
1ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
2Son of man, set thy face against mount Seir, and prophesy against it,
2בן אדם שים פניך על הר שעיר והנבא עליו׃
3And say unto it, Thus saith the Lord GOD; Behold, O mount Seir, I am against thee, and I will stretch out mine hand against thee, and I will make thee most desolate.
3ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה׃
4I will lay thy cities waste, and thou shalt be desolate, and thou shalt know that I am the LORD.
4עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי אני יהוה׃
5Because thou hast had a perpetual hatred, and hast shed the blood of the children of Israel by the force of the sword in the time of their calamity, in the time that their iniquity had an end:
5יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם בעת עון קץ׃
6Therefore, as I live, saith the Lord GOD, I will prepare thee unto blood, and blood shall pursue thee: sith thou hast not hated blood, even blood shall pursue thee.
6לכן חי אני נאם אדני יהוה כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך׃
7Thus will I make mount Seir most desolate, and cut off from it him that passeth out and him that returneth.
7ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב׃
8And I will fill his mountains with his slain men: in thy hills, and in thy valleys, and in all thy rivers, shall they fall that are slain with the sword.
8ומלאתי את הריו חלליו גבעותיך וגיאותיך וכל אפיקיך חללי חרב יפלו בהם׃
9I will make thee perpetual desolations, and thy cities shall not return: and ye shall know that I am the LORD.
9שממות עולם אתנך ועריך לא תישבנה וידעתם כי אני יהוה׃
10Because thou hast said, These two nations and these two countries shall be mine, and we will possess it; whereas the LORD was there:
10יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה ויהוה שם היה׃
11Therefore, as I live, saith the Lord GOD, I will even do according to thine anger, and according to thine envy which thou hast used out of thy hatred against them; and I will make myself known among them, when I have judged thee.
11לכן חי אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך׃
12And thou shalt know that I am the LORD, and that I have heard all thy blasphemies which thou hast spoken against the mountains of Israel, saying, They are laid desolate, they are given us to consume.
12וידעת כי אני יהוה שמעתי את כל נאצותיך אשר אמרת על הרי ישראל לאמר שממה לנו נתנו לאכלה׃
13Thus with your mouth ye have boasted against me, and have multiplied your words against me: I have heard them.
13ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי׃
14Thus saith the Lord GOD; When the whole earth rejoiceth, I will make thee desolate.
14כה אמר אדני יהוה כשמח כל הארץ שממה אעשה לך׃
15As thou didst rejoice at the inheritance of the house of Israel, because it was desolate, so will I do unto thee: thou shalt be desolate, O mount Seir, and all Idumea, even all of it: and they shall know that I am the LORD.
15כשמחתך לנחלת בית ישראל על אשר שממה כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כלה וידעו כי אני יהוה׃