¹And the LORD spake unto Moses, saying,

¹וידבר יהוה אל משה לאמר׃

²Speak unto Aaron and to his sons, that they separate themselves from the holy things of the children of Israel, and that they profane not my holy name in those things which they hallow unto me: I am the LORD.

²דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני יהוה׃

³Say unto them, Whosoever he be of all your seed among your generations, that goeth unto the holy things, which the children of Israel hallow unto the LORD, having his uncleanness upon him, that soul shall be cut off from my presence: I am the LORD.

³אמר אלהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני יהוה׃

⁴What man soever of the seed of Aaron is a leper, or hath a running issue; he shall not eat of the holy things, until he be clean. And whoso toucheth any thing that is unclean by the dead, or a man whose seed goeth from him;

⁴איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע׃

⁵Or whosoever toucheth any creeping thing, whereby he may be made unclean, or a man of whom he may take uncleanness, whatsoever uncleanness he hath;

⁵או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל טמאתו׃

⁶The soul which hath touched any such shall be unclean until even, and shall not eat of the holy things, unless he wash his flesh with water.

⁶נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים׃

⁷And when the sun is down, he shall be clean, and shall afterward eat of the holy things; because it is his food.

⁷ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא׃

⁸That which dieth of itself, or is torn with beasts, he shall not eat to defile himself therewith; I am the LORD.

⁸נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני יהוה׃

⁹They shall therefore keep mine ordinance, lest they bear sin for it, and die therefore, if they profane it: I the LORD do sanctify them.

⁹ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו אני יהוה מקדשם׃

¹⁰There shall no stranger eat of the holy thing: a sojourner of the priest, or an hired servant, shall not eat of the holy thing.

¹⁰וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש׃

¹¹But if the priest buy any soul with his money, he shall eat of it, and he that is born in his house: they shall eat of his meat.

¹¹וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו׃

¹²If the priest's daughter also be married unto a stranger, she may not eat of an offering of the holy things.

¹²ובת כהן כי תהיה לאיש זר הוא בתרומת הקדשים לא תאכל׃

¹³But if the priest's daughter be a widow, or divorced, and have no child, and is returned unto her father's house, as in her youth, she shall eat of her father's meat: but there shall be no stranger eat thereof.

¹³ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו׃

¹⁴And if a man eat of the holy thing unwittingly, then he shall put the fifth part thereof unto it, and shall give it unto the priest with the holy thing.

¹⁴ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש׃

¹⁵And they shall not profane the holy things of the children of Israel, which they offer unto the LORD;

¹⁵ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו ליהוה׃

¹⁶Or suffer them to bear the iniquity of trespass, when they eat their holy things: for I the LORD do sanctify them.

¹⁶והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם כי אני יהוה מקדשם׃

¹⁷And the LORD spake unto Moses, saying,

¹⁷וידבר יהוה אל משה לאמר׃

¹⁸Speak unto Aaron, and to his sons, and unto all the children of Israel, and say unto them, Whatsoever he be of the house of Israel, or of the strangers in Israel, that will offer his oblation for all his vows, and for all his freewill offerings, which they will offer unto the LORD for a burnt offering;

¹⁸דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו ליהוה לעלה׃

¹⁹Ye shall offer at your own will a male without blemish, of the beeves, of the sheep, or of the goats.

¹⁹לרצנכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים׃

²⁰But whatsoever hath a blemish, that shall ye not offer: for it shall not be acceptable for you.

²⁰כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם׃

²¹And whosoever offereth a sacrifice of peace offerings unto the LORD to accomplish his vow, or a freewill offering in beeves or sheep, it shall be perfect to be accepted; there shall be no blemish therein.

²¹ואיש כי יקריב זבח שלמים ליהוה לפלא נדר או לנדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו׃

²²Blind, or broken, or maimed, or having a wen, or scurvy, or scabbed, ye shall not offer these unto the LORD, nor make an offering by fire of them upon the altar unto the LORD.

²²עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה ליהוה ואשה לא תתנו מהם על המזבח ליהוה׃

²³Either a bullock or a lamb that hath any thing superfluous or lacking in his parts, that mayest thou offer for a freewill offering; but for a vow it shall not be accepted.

²³ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אתו ולנדר לא ירצה׃

²⁴Ye shall not offer unto the LORD that which is bruised, or crushed, or broken, or cut; neither shall ye make any offering thereof in your land.

²⁴ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו ליהוה ובארצכם לא תעשו׃

²⁵Neither from a stranger's hand shall ye offer the bread of your God of any of these; because their corruption is in them, and blemishes be in them: they shall not be accepted for you.

²⁵ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם׃

²⁶And the LORD spake unto Moses, saying,

²⁶וידבר יהוה אל משה לאמר׃

²⁷When a bullock, or a sheep, or a goat, is brought forth, then it shall be seven days under the dam; and from the eighth day and thenceforth it shall be accepted for an offering made by fire unto the LORD.

²⁷שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהוה׃

²⁸And whether it be cow, or ewe, ye shall not kill it and her young both in one day.

²⁸ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד׃

²⁹And when ye will offer a sacrifice of thanksgiving unto the LORD, offer it at your own will.

²⁹וכי תזבחו זבח תודה ליהוה לרצנכם תזבחו׃

³⁰On the same day it shall be eaten up; ye shall leave none of it until the morrow: I am the LORD.

³⁰ביום ההוא יאכל לא תותירו ממנו עד בקר אני יהוה׃

³¹Therefore shall ye keep my commandments, and do them: I am the LORD.

³¹ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני יהוה׃

³²Neither shall ye profane my holy name; but I will be hallowed among the children of Israel: I am the LORD which hallow you,

³²ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשכם׃

³³That brought you out of the land of Egypt, to be your God: I am the LORD.

³³המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה׃