¹And the LORD spake unto Moses in the plains of Moab by Jordan near Jericho, saying,

¹וידבר יהוה אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר׃

²Command the children of Israel, that they give unto the Levites of the inheritance of their possession cities to dwell in; and ye shall give also unto the Levites suburbs for the cities round about them.

²צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבתיהם תתנו ללוים׃

³And the cities shall they have to dwell in; and the suburbs of them shall be for their cattle, and for their goods, and for all their beasts.

³והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם׃

⁴And the suburbs of the cities, which ye shall give unto the Levites, shall reach from the wall of the city and outward a thousand cubits round about.

⁴ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב׃

⁵And ye shall measure from without the city on the east side two thousand cubits, and on the south side two thousand cubits, and on the west side two thousand cubits, and on the north side two thousand cubits; and the city shall be in the midst: this shall be to them the suburbs of the cities.

⁵ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה והעיר בתוך זה יהיה להם מגרשי הערים׃

⁶And among the cities which ye shall give unto the Levites there shall be six cities for refuge, which ye shall appoint for the manslayer, that he may flee thither: and to them ye shall add forty and two cities.

⁶ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר׃

⁷So all the cities which ye shall give to the Levites shall be forty and eight cities: them shall ye give with their suburbs.

⁷כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה עיר אתהן ואת מגרשיהן׃

⁸And the cities which ye shall give shall be of the possession of the children of Israel: from them that have many ye shall give many; but from them that have few ye shall give few: every one shall give of his cities unto the Levites according to his inheritance which he inheriteth.

⁸והערים אשר תתנו מאחזת בני ישראל מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו איש כפי נחלתו אשר ינחלו יתן מעריו ללוים׃

⁹And the LORD spake unto Moses, saying,

⁹וידבר יהוה אל משה לאמר׃

¹⁰Speak unto the children of Israel, and say unto them, When ye be come over Jordan into the land of Canaan;

¹⁰דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם עברים את הירדן ארצה כנען׃

¹¹Then ye shall appoint you cities to be cities of refuge for you; that the slayer may flee thither, which killeth any person at unawares.

¹¹והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה נפש בשגגה׃

¹²And they shall be unto you cities for refuge from the avenger; that the manslayer die not, until he stand before the congregation in judgment.

¹²והיו לכם הערים למקלט מגאל ולא ימות הרצח עד עמדו לפני העדה למשפט׃

¹³And of these cities which ye shall give six cities shall ye have for refuge.

¹³והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה לכם׃

¹⁴Ye shall give three cities on this side Jordan, and three cities shall ye give in the land of Canaan, which shall be cities of refuge.

¹⁴את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה׃

¹⁵These six cities shall be a refuge, both for the children of Israel, and for the stranger, and for the sojourner among them: that every one that killeth any person unawares may flee thither.

¹⁵לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה׃

¹⁶And if he smite him with an instrument of iron, so that he die, he is a murderer: the murderer shall surely be put to death.

¹⁶ואם בכלי ברזל הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח׃

¹⁷And if he smite him with throwing a stone, wherewith he may die, and he die, he is a murderer: the murderer shall surely be put to death.

¹⁷ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח׃

¹⁸Or if he smite him with an hand weapon of wood, wherewith he may die, and he die, he is a murderer: the murderer shall surely be put to death.

¹⁸או בכלי עץ יד אשר ימות בו הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח׃

¹⁹The revenger of blood himself shall slay the murderer: when he meeteth him, he shall slay him.

¹⁹גאל הדם הוא ימית את הרצח בפגעו בו הוא ימיתנו׃

²⁰But if he thrust him of hatred, or hurl at him by laying of wait, that he die;

²⁰ואם בשנאה יהדפנו או השליך עליו בצדיה וימת׃

²¹Or in enmity smite him with his hand, that he die: he that smote him shall surely be put to death; for he is a murderer: the revenger of blood shall slay the murderer, when he meeteth him.

²¹או באיבה הכהו בידו וימת מות יומת המכה רצח הוא גאל הדם ימית את הרצח בפגעו בו׃

²²But if he thrust him suddenly without enmity, or have cast upon him any thing without laying of wait,

²²ואם בפתע בלא איבה הדפו או השליך עליו כל כלי בלא צדיה׃

²³Or with any stone, wherewith a man may die, seeing him not, and cast it upon him, that he die, and was not his enemy, neither sought his harm:

²³או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות ויפל עליו וימת והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו׃

²⁴Then the congregation shall judge between the slayer and the revenger of blood according to these judgments:

²⁴ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם על המשפטים האלה׃

²⁵And the congregation shall deliver the slayer out of the hand of the revenger of blood, and the congregation shall restore him to the city of his refuge, whither he was fled: and he shall abide in it unto the death of the high priest, which was anointed with the holy oil.

²⁵והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש׃

²⁶But if the slayer shall at any time come without the border of the city of his refuge, whither he was fled;

²⁶ואם יצא יצא הרצח את גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה׃

²⁷And the revenger of blood find him without the borders of the city of his refuge, and the revenger of blood kill the slayer; he shall not be guilty of blood:

²⁷ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו ורצח גאל הדם את הרצח אין לו דם׃

²⁸Because he should have remained in the city of his refuge until the death of the high priest: but after the death of the high priest the slayer shall return into the land of his possession.

²⁸כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל ישוב הרצח אל ארץ אחזתו׃

²⁹So these things shall be for a statute of judgment unto you throughout your generations in all your dwellings.

²⁹והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם׃

³⁰Whoso killeth any person, the murderer shall be put to death by the mouth of witnesses: but one witness shall not testify against any person to cause him to die.

³⁰כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרצח ועד אחד לא יענה בנפש למות׃

³¹Moreover ye shall take no satisfaction for the life of a murderer, which is guilty of death: but he shall be surely put to death.

³¹ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת׃

³²And ye shall take no satisfaction for him that is fled to the city of his refuge, that he should come again to dwell in the land, until the death of the priest.

³²ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן׃

³³So ye shall not pollute the land wherein ye are: for blood it defileth the land: and the land cannot be cleansed of the blood that is shed therein, but by the blood of him that shed it.

³³ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו׃

³⁴Defile not therefore the land which ye shall inhabit, wherein I dwell: for I the LORD dwell among the children of Israel.

³⁴ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה כי אני יהוה שכן בתוך בני ישראל׃