¹Hear this, all ye people; give ear, all ye inhabitants of the world:

¹למנצח לבני קרח מזמור שמעו זאת כל העמים האזינו כל ישבי חלד׃

²Both low and high, rich and poor, together.

²גם בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון׃

³My mouth shall speak of wisdom; and the meditation of my heart shall be of understanding.

³פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות׃

⁴I will incline mine ear to a parable: I will open my dark saying upon the harp.

⁴אטה למשל אזני אפתח בכנור חידתי׃

⁵Wherefore should I fear in the days of evil, when the iniquity of my heels shall compass me about?

⁵למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני׃

⁶They that trust in their wealth, and boast themselves in the multitude of their riches;

⁶הבטחים על חילם וברב עשרם יתהללו׃

⁷None of them can by any means redeem his brother, nor give to God a ransom for him:

⁷אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו׃

⁸(For the redemption of their soul is precious, and it ceaseth for ever:)

⁸ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם׃

⁹That he should still live for ever, and not see corruption.

⁹ויחי עוד לנצח לא יראה השחת׃

¹⁰For he seeth that wise men die, likewise the fool and the brutish person perish, and leave their wealth to others.

¹⁰כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם׃

¹¹Their inward thought is, that their houses shall continue for ever, and their dwelling places to all generations; they call their lands after their own names.

¹¹קרבם בתימו לעולם משכנתם לדר ודר קראו בשמותם עלי אדמות׃

¹²Nevertheless man being in honour abideth not: he is like the beasts that perish.

¹²ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו׃

¹³This their way is their folly: yet their posterity approve their sayings. Selah.

¹³זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה׃

¹⁴Like sheep they are laid in the grave; death shall feed on them; and the upright shall have dominion over them in the morning; and their beauty shall consume in the grave from their dwelling.

¹⁴כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצירם לבלות שאול מזבל לו׃

¹⁵But God will redeem my soul from the power of the grave: for he shall receive me. Selah.

¹⁵אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה׃

¹⁶Be not thou afraid when one is made rich, when the glory of his house is increased;

¹⁶אל תירא כי יעשר איש כי ירבה כבוד ביתו׃

¹⁷For when he dieth he shall carry nothing away: his glory shall not descend after him.

¹⁷כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו׃

¹⁸Though while he lived he blessed his soul: and men will praise thee, when thou doest well to thyself.

¹⁸כי נפשו בחייו יברך ויודך כי תיטיב לך׃

¹⁹He shall go to the generation of his fathers; they shall never see light.

¹⁹תבוא עד דור אבותיו עד נצח לא יראו אור׃

²⁰Man that is in honour, and understandeth not, is like the beasts that perish.

²⁰אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו׃