¹And as they are speaking unto the people, there came to them the priests, and the magistrate of the temple, and the Sadducees —

¹ויהי בדברם אל העם ויקומו עליהם הכהנים ונגיד בית המקדש והצדוקים׃

²being grieved because of their teaching the people, and preaching in Jesus the rising again out of the dead —

²כי חרה להם על אשר למדו את העם והגידו בישוע את תחית המתים׃

³and they laid hands upon them, and did put them in custody unto the morrow, for it was evening already;

³וישלחו בהם את ידיהם וישימום במשמר עד למחר כי כבר בא הערב׃

⁴and many of those hearing the word did believe, and the number of the men became, as it were, five thousand.

⁴ורבים מהשמעים את הדבר האמינו ויהי מספר האנשים כחמשת אלפים׃

⁵And it came to pass upon the morrow, there were gathered together of them the rulers, and elders, and scribes, to Jerusalem,

⁵ויהי ממחרת ויקהלו שריהם ראשיהם וזקניהם וסופריהם ירושלים׃

⁶and Annas the chief priest, and Caiaphas, and John, and Alexander, and as many as were of the kindred of the chief priest,

⁶וחנן הכהן הגדול וקיפא ויוחנן ואלכסנדרוס וכל אשר ממשפחת הכהן הגדול׃

⁷and having set them in the midst, they were inquiring, `In what power, or in what name did ye do this?`

⁷ויעמידו אתם בתוך וישאלום באי זה כח ובאי זה שם עשיתם זאת׃

⁸Then Peter, having been filled with the Holy Spirit, said unto them: `Rulers of the people, and elders of Israel,

⁸וימלא פטרוס רוח הקדש ויאמר אליהם אתם ראשי העם וזקני ישראל׃

⁹if we to-day are examined concerning the good deed to the ailing man, by whom he hath been saved,

⁹אם אנחנו נחקרים היום על הטובה אשר עשינו לאיש חולה ושאלתם במה זה נושע׃

¹⁰be it known to all of you, and to all the people of Israel, that in the name of Jesus Christ of Nazareth, whom ye did crucify, whom God did raise out of the dead, in him hath this one stood by before you whole.

¹⁰יודע לכלכם ולכל עם ישראל כי בשם ישוע המשיח הנצרי אשר צלבתם אותו ואשר האלהים הקימו מן המתים כי בשמו עמד זה לפניכם בריא׃

¹¹`This is the stone that was set at nought by you — the builders, that became head of a corner;

¹¹והוא האבן אשר מאסתם אתם הבונים ותהי לראש פנה׃

¹²and there is not salvation in any other, for there is no other name under the heaven that hath been given among men, in which it behoveth us to be saved.`

¹²ואין הישועה באחר ואין תחת השמים שם אחר הנתן לבני אדם אשר בו נושע׃

¹³And beholding the openness of Peter and John, and having perceived that they are men unlettered and plebeian, they were wondering — they were taking knowledge also of them that with Jesus they had been —

¹³ויהי כאשר ראו את בטחון לב של פטרוס ויוחנן והבינו כי הדיוטים ולא בעלי חכמה המה ויתמהו עליהם ויכירום כי התהלכו עם ישוע׃

¹⁴and seeing the man standing with them who hath been healed, they had nothing to say against [it],

¹⁴ובראותם את האיש הנרפא עמד אצלם לא מצאו לדבר נגדם דבר׃

¹⁵and having commanded them to go away out of the sanhedrim, they took counsel with one another,

¹⁵ויצוו אתם לצאת חוצה מן הסנהדרין ויתיעצו יחדו׃

¹⁶saying, `What shall we do to these men? because that, indeed, a notable sign hath been done through them, to all those dwelling in Jerusalem [is] manifest, and we are not able to deny [it];

¹⁶ויאמרו מה נעשה לאנשים האלה הנה אות גלוי נעשה על ידיהם וגם מפרסם לכל ישבי ירושלים ולא נוכל לכחש בו׃

¹⁷but that it may spread no further toward the people, let us strictly threaten them no more to speak in this name to any man.`

¹⁷אך למען לא ירבה הדבר בעם ויפרץ נזהירה אתם בגערה לבלתי דבר עוד לכל אדם בשם הזה׃

¹⁸And having called them, they charged them not to speak at all, nor to teach, in the name of Jesus,

¹⁸ויקראו אתם ויצוום אשר לא ידברו דבר ולא ילמדו בשם ישוע׃

¹⁹and Peter and John answering unto them said, `Whether it is righteous before God to hearken to you rather than to God, judge ye;

¹⁹ויענו פטרוס ויוחנן ויאמרו אליהם הנכון הוא לפני האלהים שמע לכם יתר משמע לאלהים שפטו אתם׃

²⁰for we cannot but speak what we did see and hear.`

²⁰כי לא נוכל אנחנו לחדל מדבר את אשר ראינו ושמענו׃

²¹And they having further threatened [them], let them go, finding nothing how they may punish them, because of the people, because all were glorifying God for that which hath been done,

²¹ויוסיפו לגער בם ויפטרו אתם באשר לא מצאו דבר לענוש אתם מפני העם כי כלם מהללים את האלהים על הנעשה׃

²²for above forty years of age was the man upon whom had been done this sign of the healing.

²²כי בן ארבעים שנה ומעלה היה האיש ההוא אשר נעשה עמו אות הרפואה הזאת׃

²³And being let go, they went unto their own friends, and declared whatever the chief priests and the elders said unto them,

²³ואחרי הפטרם באו אל אחיהם ויספרו להם את אשר אמרו אליהם הכהנים הגדולים והזקנים׃

²⁴and they having heard, with one accord did lift up the voice unto God, and said, `Lord, thou [art] God, who didst make the heaven, and the earth, and the sea, and all that [are] in them,

²⁴ויהי כאשר שמעו את זאת וישאו את קולם בלב אחד לאלהים ויאמרו אדני אתה האל העשה את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בם׃

²⁵who, through the mouth of David thy servant, did say, Why did nations rage, and peoples meditate vain things?

²⁵אשר אמרת בפי עבדך דוד למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק׃

²⁶the kings of the earth stood up, and the rulers were gathered together against the Lord and against His Christ;

²⁶יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו׃

²⁷for gathered together of a truth against Thy holy child Jesus, whom Thou didst anoint, were both Herod and Pontius Pilate, with nations and peoples of Israel,

²⁷כי אמנם נוסדו הורדוס ופנטיוס פילטוס עם הגוים ולאמי ישראל על ישוע עבדך הקדוש אשר משחת׃

²⁸to do whatever Thy hand and Thy counsel did determine before to come to pass.

²⁸לעשות את אשר ידך ועצתך מקדם גזרה להיות׃

²⁹`And now, Lord, look upon their threatenings, and grant to Thy servants with all freedom to speak Thy word,

²⁹ועתה אדני ראה את גערתם ותן לעבדיך לדבר את דברך בכל בטחון לבם׃

³⁰in the stretching forth of Thy hand, for healing, and signs, and wonders, to come to pass through the name of Thy holy child Jesus.`

³⁰בנטתך את ידך למרפא ולתת אתות ומופתים בשם ישוע עבדך הקדוש׃

³¹And they having prayed, the place was shaken in which they were gathered together, and they were all filled with the Holy Spirit, and were speaking the word of God with freedom,

³¹ויהי כאשר התפללו וינע המקום אשר היו נקהלים שם וימלאו כלם רוח הקדש וידברו את דבר האלהים בבטחון לבב׃

³²and of the multitude of those who did believe the heart and the soul was one, and not one was saying that anything of the things he had was his own, but all things were to them in common.

³²וקהל המאמינים היה להם לב אחד ונפש אחת ואין איש מהם אומר על אשר בידו לי הוא כי הכל היה להם בשתפות׃

³³And with great power were the apostles giving the testimony to the rising again of the Lord Jesus, great grace also was on them all,

³³ובגבורה גדולה יעידו השליחים על תקומת האדון ישוע וחסד גדול נמשך לכלם׃

³⁴for there was not any one among them who did lack, for as many as were possessors of fields, or houses, selling [them], were bringing the prices of the thing sold,

³⁴כי לא היה בהם חסר דבר כי כל בעלי שדות ובתים מכרו אתם ויביאו את כסף מחירם׃

³⁵and were laying them at the feet of the apostles, and distribution was being made to each according as any one had need.

³⁵וישימהו לרגלי השליחים ויתן לכל איש ואיש די מחסרו׃

³⁶And Joses, who was surnamed by the apostles Barnabas — which is, having been interpreted, Son of Comfort — a Levite, of Cyprus by birth,

³⁶ויוסף אשר כנוהו השליחים בשם בר נבא פרושו בן הנחמה איש לוי אשר נולד בארץ כתים׃

³⁷a field being his, having sold [it], brought the money and laid [it] at the feet of the apostles.

³⁷גם לו היה שדה וימכרהו ויבא את הכסף וישימהו לרגלי השליחים׃