¹And the serpent hath been subtile above every beast of the field which Jehovah God hath made, and he saith unto the woman, `Is it true that God hath said, Ye do not eat of every tree of the garden?`

¹והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן׃

²And the woman saith unto the serpent, `Of the fruit of the trees of the garden we do eat,

²ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל׃

³and of the fruit of the tree which [is] in the midst of the garden God hath said, Ye do not eat of it, nor touch it, lest ye die.`

³ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון׃

⁴And the serpent saith unto the woman, `Dying, ye do not die,

⁴ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון׃

⁵for God doth know that in the day of your eating of it — your eyes have been opened, and ye have been as God, knowing good and evil.`

⁵כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע׃

⁶And the woman seeth that the tree [is] good for food, and that it [is] pleasant to the eyes, and the tree is desirable to make [one] wise, and she taketh of its fruit and eateth, and giveth also to her husband with her, and he doth eat;

⁶ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל׃

⁷and the eyes of them both are opened, and they know that they [are] naked, and they sew fig-leaves, and make to themselves girdles.

⁷ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת׃

⁸And they hear the sound of Jehovah God walking up and down in the garden at the breeze of the day, and the man and his wife hide themselves from the face of Jehovah God in the midst of the trees of the garden.

⁸וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן׃

⁹And Jehovah God calleth unto the man, and saith to him, `Where [art] thou?`

⁹ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה׃

¹⁰and he saith, `Thy sound I have heard in the garden, and I am afraid, for I am naked, and I hide myself.`

¹⁰ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא׃

¹¹And He saith, `Who hath declared to thee that thou [art] naked? of the tree of which I have commanded thee not to eat, hast thou eaten?`

¹¹ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת׃

¹²and the man saith, `The woman whom Thou didst place with me — she hath given to me of the tree — and I do eat.`

¹²ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל׃

¹³And Jehovah God saith to the woman, `What [is] this thou hast done?` and the woman saith, `The serpent hath caused me to forget — and I do eat.`

¹³ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל׃

¹⁴And Jehovah God saith unto the serpent, `Because thou hast done this, cursed [art] thou above all the cattle, and above every beast of the field: on thy belly dost thou go, and dust thou dost eat, all days of thy life;

¹⁴ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך׃

¹⁵and enmity I put between thee and the woman, and between thy seed and her seed; he doth bruise thee — the head, and thou dost bruise him — the heel.`

¹⁵ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב׃

¹⁶Unto the woman He said, `Multiplying I multiply thy sorrow and thy conception, in sorrow dost thou bear children, and toward thy husband [is] thy desire, and he doth rule over thee.`

¹⁶אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך׃

¹⁷And to the man He said, `Because thou hast hearkened to the voice of thy wife, and dost eat of the tree concerning which I have charged thee, saying, Thou dost not eat of it, cursed [is] the ground on thine account; in sorrow thou dost eat of it all days of thy life,

¹⁷ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך׃

¹⁸and thorn and bramble it doth bring forth to thee, and thou hast eaten the herb of the field;

¹⁸וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה׃

¹⁹by the sweat of thy face thou dost eat bread till thy return unto the ground, for out of it hast thou been taken, for dust thou [art], and unto dust thou turnest back.`

¹⁹בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב׃

²⁰And the man calleth his wife`s name Eve: for she hath been mother of all living.

²⁰ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי׃

²¹And Jehovah God doth make to the man and to his wife coats of skin, and doth clothe them.

²¹ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם׃

²²And Jehovah God saith, `Lo, the man was as one of Us, as to the knowledge of good and evil; and now, lest he send forth his hand, and have taken also of the tree of life, and eaten, and lived to the age,` —

²²ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם׃

²³Jehovah God sendeth him forth from the garden of Eden to serve the ground from which he hath been taken;

²³וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם׃

²⁴yea, he casteth out the man, and causeth to dwell at the east of the garden of Eden the cherubs and the flame of the sword which is turning itself round to guard the way of the tree of life.

²⁴ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים׃