¹And he heareth the words of Laban`s sons, saying, `Jacob hath taken all that our father hath; yea, from that which our father hath, he hath made all this honour;`

¹וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה׃

²and Jacob seeth the face of Laban, and lo, it is not with him as heretofore.

²וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום׃

³And Jehovah saith unto Jacob, `Turn back unto the land of thy fathers, and to thy kindred, and I am with thee.`

³ויאמר יהוה אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך׃

⁴And Jacob sendeth and calleth for Rachel and for Leah to the field unto his flock;

⁴וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו׃

⁵and saith to them, `I am beholding your father`s face — that it is not towards me as heretofore, and the God of my father hath been with me,

⁵ויאמר להן ראה אנכי את פני אביכן כי איננו אלי כתמל שלשם ואלהי אבי היה עמדי׃

⁶and ye — ye have known that with all my power I have served your father,

⁶ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן׃

⁷and your father hath played upon me, and hath changed my hire ten times; and God hath not suffered him to do evil with me.

⁷ואביכן התל בי והחלף את משכרתי עשרת מנים ולא נתנו אלהים להרע עמדי׃

⁸`If he say thus: The speckled are thy hire, then bare all the flock speckled ones; and if he say thus: The ring-straked are thy hire, then bare all the flock ring-straked;

⁸אם כה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן נקדים ואם כה יאמר עקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן עקדים׃

⁹and God taketh away the substance of your father, and doth give to me.

⁹ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי׃

¹⁰`And it cometh to pass at the time of the flock conceiving, that I lift up mine eyes and see in a dream, and lo, the he-goats, which are going up on the flock, [are] ring-straked, speckled, and grisled;

¹⁰ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים׃

¹¹and the messenger of God saith unto me in the dream, Jacob, and I say, Here [am] I.

¹¹ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני׃

¹²`And He saith, Lift up, I pray thee, thine eyes, and see — all the he-goats which are going up on the flock [are] ring-straked, speckled, and grisled, for I have seen all that Laban is doing to thee;

¹²ויאמר שא נא עיניך וראה כל העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך׃

¹³I [am] the God of Bethel where thou hast anointed a standing pillar, where thou hast vowed a vow to me; now, arise, go out from this land, and turn back unto the land of thy birth.`

¹³אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך׃

¹⁴And Rachel answereth — Leah also — and saith to him, `Have we yet a portion and inheritance in the house of our father?

¹⁴ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו׃

¹⁵have we not been reckoned strangers to him? for he hath sold us, and he also utterly consumeth our money;

¹⁵הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו׃

¹⁶for all the wealth which God hath taken away from our father, it [is] ours, and our children`s; and now, all that God hath said unto thee — do.`

¹⁶כי כל העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה׃

¹⁷And Jacob riseth, and lifteth up his sons and his wives on the camels,

¹⁷ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים׃

¹⁸and leadeth all his cattle, and all his substance which he hath acquired, the cattle of his getting, which he hath acquired in Padan-Aram, to go unto Isaac his father, to the land of Canaan.

¹⁸וינהג את כל מקנהו ואת כל רכשו אשר רכש מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם לבוא אל יצחק אביו ארצה כנען׃

¹⁹And Laban hath gone to shear his flock, and Rachel stealeth the teraphim which her father hath;

¹⁹ולבן הלך לגזז את צאנו ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה׃

²⁰and Jacob deceiveth the heart of Laban the Aramaean, because he hath not declared to him that he is fleeing;

²⁰ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא׃

²¹and he fleeth, he and all that he hath, and riseth, and passeth over the River, and setteth his face [toward] the mount of Gilead.

²¹ויברח הוא וכל אשר לו ויקם ויעבר את הנהר וישם את פניו הר הגלעד׃

²²And it is told to Laban on the third day that Jacob hath fled,

²²ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב׃

²³and he taketh his brethren with him, and pursueth after him a journey of seven days, and overtaketh him in the mount of Gilead.

²³ויקח את אחיו עמו וירדף אחריו דרך שבעת ימים וידבק אתו בהר הגלעד׃

²⁴And God cometh in unto Laban the Aramaean in a dream of the night, and saith to him, `Take heed to thyself lest thou speak with Jacob from good unto evil.`

²⁴ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע׃

²⁵And Laban overtaketh Jacob; and Jacob hath fixed his tent in the mount; and Laban with his brethren have fixed [theirs] in the mount of Gilead.

²⁵וישג לבן את יעקב ויעקב תקע את אהלו בהר ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד׃

²⁶And Laban saith to Jacob, `What hast thou done that thou dost deceive my heart, and lead away my daughters as captives of the sword?

²⁶ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את לבבי ותנהג את בנתי כשביות חרב׃

²⁷Why hast thou hidden thyself to flee, and deceivest me, and hast not declared to me, and I send thee away with joy and with songs, with tabret and with harp,

²⁷למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור׃

²⁸and hast not suffered me to kiss my sons and my daughters? — now thou hast acted foolishly in doing [so];

²⁸ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי עתה הסכלת עשו׃

²⁹my hand is to God to do evil with you, but the God of your father yesternight hath spoken unto me, saying, Take heed to thyself from speaking with Jacob from good unto evil.

²⁹יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע׃

³⁰`And now, thou hast certainly gone, because thou hast been very desirous for the house of thy father; why hast thou stolen my gods?`

³⁰ועתה הלך הלכת כי נכסף נכספתה לבית אביך למה גנבת את אלהי׃

³¹And Jacob answereth and saith to Laban, `Because I was afraid, for I said, Lest thou take violently away thy daughters from me;

³¹ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן תגזל את בנותיך מעמי׃

³²with whomsoever thou findest thy gods — he doth not live; before our brethren discern for thyself what [is] with me, and take to thyself:` and Jacob hath not known that Rachel hath stolen them.

³²עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר לך מה עמדי וקח לך ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם׃

³³And Laban goeth into the tent of Jacob, and into the tent of Leah, and into the tent of the two handmaidens, and hath not found; and he goeth out from the tent of Leah, and goeth into the tent of Rachel.

³³ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל׃

³⁴And Rachel hath taken the teraphim, and putteth them in the furniture of the camel, and sitteth upon them; and Laban feeleth all the tent, and hath not found;

³⁴ורחל לקחה את התרפים ותשמם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את כל האהל ולא מצא׃

³⁵and she saith unto her father, `Let it not be displeasing in the eyes of my lord that I am not able to rise at thy presence, for the way of women [is] on me;` and he searcheth, and hath not found the teraphim.

³⁵ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי ויחפש ולא מצא את התרפים׃

³⁶And it is displeasing to Jacob, and he striveth with Laban; and Jacob answereth and saith to Laban, `What [is] my transgression? what my sin, that thou hast burned after me?

³⁶ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי׃

³⁷for thou hast felt all my vessels: what hast thou found of all the vessels of thy house? set here before my brethren, and thy brethren, and they decide between us both.

³⁷כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו׃

³⁸`These twenty years I [am] with thee: thy ewes and thy she-goats have not miscarried, and the rams of thy flock I have not eaten;

³⁸זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי׃

³⁹the torn I have not brought in unto thee — I, I repay it — from my hand thou dost seek it; I have been deceived by day, and I have been deceived by night;

³⁹טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה׃

⁴⁰I have been [thus]: in the day consumed me hath drought, and frost by night, and wander doth my sleep from mine eyes.

⁴⁰הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני׃

⁴¹`This [is] to me twenty years in thy house: I have served thee fourteen years for thy two daughters, and six years for thy flock; and thou changest my hire ten times;

⁴¹זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך ותחלף את משכרתי עשרת מנים׃

⁴²unless the God of my father, the God of Abraham, and the Fear of Isaac, had been for me, surely now empty thou hadst sent me away; mine affliction and the labour of my hands hath God seen, and reproveth yesternight.`

⁴²לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש׃

⁴³And Laban answereth and saith unto Jacob, `The daughters [are] my daughters, and the sons my sons, and the flock my flock, and all that thou art seeing [is] mine; and to my daughters — what do I to these to-day, or to their sons whom they have born?

⁴³ויען לבן ויאמר אל יעקב הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה ראה לי הוא ולבנתי מה אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו׃

⁴⁴and now, come, let us make a covenant, I and thou, and it hath been for a witness between me and thee.`

⁴⁴ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך׃

⁴⁵And Jacob taketh a stone, and lifteth it up [for] a standing pillar;

⁴⁵ויקח יעקב אבן וירימה מצבה׃

⁴⁶and Jacob saith to his brethren, `Gather stones,` and they take stones, and make a heap; and they eat there on the heap;

⁴⁶ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל ויאכלו שם על הגל׃

⁴⁷and Laban calleth it Jegar-Sahadutha; and Jacob hath called it Galeed.

⁴⁷ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד׃

⁴⁸And Laban saith, `This heap [is] witness between me and thee to-day;` therefore hath he called its name Galeed;

⁴⁸ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על כן קרא שמו גלעד׃

⁴⁹Mizpah also, for he said, `Jehovah doth watch between me and thee, for we are hidden one from another;

⁴⁹והמצפה אשר אמר יצף יהוה ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו׃

⁵⁰if thou afflict my daughters, or take wives beside my daughters — there is no man with us — see, God [is] witness between me and thee.`

⁵⁰אם תענה את בנתי ואם תקח נשים על בנתי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך׃

⁵¹And Laban saith to Jacob, `Lo, this heap, and lo, the standing pillar which I have cast between me and thee;

⁵¹ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי ביני ובינך׃

⁵²this heap [is] witness, and the standing pillar [is] witness, that I do not pass over this heap unto thee, and that thou dost not pass over this heap and this standing pillar unto me — for evil;

⁵²עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבר אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבר אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה׃

⁵³the God of Abraham and the God of Nahor, doth judge between us — the God of their father,` and Jacob sweareth by the Fear of his father Isaac.

⁵³אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק׃

⁵⁴And Jacob sacrificeth a sacrifice in the mount, and calleth to his brethren to eat bread, and they eat bread, and lodge in the mount;

⁵⁴ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל לחם ויאכלו לחם וילינו בהר׃

⁵⁵and Laban riseth early in the morning, and kisseth his sons and his daughters, and blesseth them; and Laban goeth on, and turneth back to his place.

⁵⁵וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם וילך וישב לבן למקמו׃