¹The burden that Habakkuk the prophet hath seen:

¹המשא אשר חזה חבקוק הנביא׃

²Till when, O Jehovah, have I cried, And Thou dost not hear? I cry unto Thee — `Violence,` and Thou dost not save.

²עד אנה יהוה שועתי ולא תשמע אזעק אליך חמס ולא תושיע׃

³Why dost Thou shew me iniquity, And perversity dost cause to behold? And spoiling and violence [are] before me, And there is strife, and contention doth lift [itself] up,

³למה תראני און ועמל תביט ושד וחמס לנגדי ויהי ריב ומדון ישא׃

⁴Therefore doth law cease, And judgment doth not go forth for ever, For the wicked is compassing the righteous, Therefore wrong judgment goeth forth.

⁴על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעקל׃

⁵Look ye on nations, and behold and marvel greatly. For a work He is working in your days, Ye do not believe though it is declared.

⁵ראו בגוים והביטו והתמהו תמהו כי פעל פעל בימיכם לא תאמינו כי יספר׃

⁶For, lo, I am raising up the Chaldeans, The bitter and hasty nation, That is going to the broad places of earth, To occupy tabernacles not its own.

⁶כי הנני מקים את הכשדים הגוי המר והנמהר ההולך למרחבי ארץ לרשת משכנות לא לו׃

⁷Terrible and fearful it [is], From itself its judgment and its excellency go forth.

⁷אים ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא׃

⁸Swifter than leopards have been its horses, And sharper than evening wolves, And increased have its horsemen, Even its horsemen from afar come in, They fly as an eagle, hasting to consume.

⁸וקלו מנמרים סוסיו וחדו מזאבי ערב ופשו פרשיו ופרשיו מרחוק יבאו יעפו כנשר חש לאכול׃

⁹Wholly for violence it doth come in, Their faces swallowing up the east wind, And it doth gather as the sand a captivity.

⁹כלה לחמס יבוא מגמת פניהם קדימה ויאסף כחול שבי׃

¹⁰And at kings it doth scoff, And princes [are] a laughter to it, At every fenced place it doth laugh, And it heapeth up dust, and captureth it.

¹⁰והוא במלכים יתקלס ורזנים משחק לו הוא לכל מבצר ישחק ויצבר עפר וילכדה׃

¹¹Then passed on hath the spirit, Yea, he doth transgress, And doth ascribe this his power to his god.

¹¹אז חלף רוח ויעבר ואשם זו כחו לאלהו׃

¹²Art not Thou of old, O Jehovah, my God, my Holy One? We do not die, O Jehovah, For judgment Thou hast appointed it, And, O Rock, for reproof Thou hast founded it.

¹²הלוא אתה מקדם יהוה אלהי קדשי לא נמות יהוה למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו׃

¹³Purer of eyes than to behold evil, To look on perverseness Thou art not able, Why dost Thou behold the treacherous? Thou keepest silent when the wicked Doth swallow the more righteous than he,

¹³טהור עינים מראות רע והביט אל עמל לא תוכל למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו׃

¹⁴And Thou makest man as fishes of the sea, As a creeping thing — none ruling over him.

¹⁴ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא משל בו׃

¹⁵Each of them with a hook he hath brought up, He doth catch it in his net, and gathereth it in his drag, Therefore he doth joy and rejoice.

¹⁵כלה בחכה העלה יגרהו בחרמו ויאספהו במכמרתו על כן ישמח ויגיל׃

¹⁶Therefore he doth sacrifice to his net, And doth make perfume to his drag, For by them [is] his portion fertile, and his food fat.

¹⁶על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בראה׃

¹⁷Doth he therefore empty his net, And continually to slay nations spare not?

¹⁷העל כן יריק חרמו ותמיד להרג גוים לא יחמול׃