1`When I give healing to Israel, Then revealed is the iniquity of Ephraim, And the wickedness of Samaria, For they have wrought falsehood, And a thief doth come in, Stript off hath a troop in the street,
1כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ׃
2And they do not say to their heart, [That] all their evil I have remembered, Now compassed them have their doings, Over-against My face they have been.
2ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו׃
3With their wickedness they make glad a king, And with their lies — princes.
3ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים׃
4All of them [are] adulterers, Like a burning oven of a baker, He ceaseth from stirring up after kneading the dough, till its leavening.
4כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו׃
5A day of our king! Princes have polluted themselves [with] the poison of wine, He hath drawn out his hand with scorners.
5יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים׃
6For they have drawn near, As an oven [is] their heart, In their lying in wait all the night sleep doth their baker, Morning! he is burning as a flaming fire.
6כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה׃
7All of them are warm as an oven, And they have devoured their judges, All their kings have fallen, There is none calling unto Me among them.
7כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי׃
8Ephraim! among peoples he mixeth himself, Ephraim hath been a cake unturned.
8אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה׃
9Devoured have strangers his power, And he hath not known, Also old age hath sprinkled [itself] on him, And he hath not known.
9אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע׃
10And humbled hath been the excellency of Israel to his face, And they have not turned back unto Jehovah their God, Nor have they sought Him for all this.
10וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל זאת׃
11And Ephraim is as a simple dove without heart, Egypt they called on — [to] Asshur they have gone.
11ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו׃
12When they go I spread over them My net, As the fowl of the heavens I bring them down, I chastise them as their company hath heard.
12כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם׃
13Wo to them, for they wandered from Me, Destruction to them, for they transgressed against Me, And I — I ransom them, and they have spoken lies against Me,
13אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים׃
14And have not cried unto Me with their heart, but howl on their beds, For corn and new wine they assemble themselves, They turn aside against Me.
14ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי׃
15And I instructed — I strengthened their arms, And concerning Me they think evil!
15ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע׃
16They turn back — not to the Most High, They have been as a deceitful bow, Fall by sword do their princes, From the insolence of their tongue, This [is] their derision in the land of Egypt!
16ישובו לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים׃