¹And it came to pass, on his going into the house of a certain one of the chiefs of the Pharisees, on a sabbath, to eat bread, that they were watching him,

¹ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃

²and lo, there was a certain dropsical man before him;

²והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃

³and Jesus answering spake to the lawyers and Pharisees, saying, `Is it lawful on the sabbath-day to heal?`

³ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃

⁴and they were silent, and having taken hold of [him], he healed him, and let [him] go;

⁴ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃

⁵and answering them he said, `Of which of you shall an ass or ox fall into a pit, and he will not immediately draw it up on the sabbath-day?`

⁵ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃

⁶and they were not able to answer him again unto these things.

⁶ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃

⁷And he spake a simile unto those called, marking how they were choosing out the first couches, saying unto them,

⁷וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃

⁸`When thou mayest be called by any one to marriage-feasts, thou mayest not recline on the first couch, lest a more honourable than thou may have been called by him,

⁸כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך׃

⁹and he who did call thee and him having come shall say to thee, Give to this one place, and then thou mayest begin with shame to occupy the last place.

⁹ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון׃

¹⁰`But, when thou mayest be called, having gone on, recline in the last place, that when he who called thee may come, he may say to thee, Friend, come up higher; then thou shalt have glory before those reclining with thee;

¹⁰אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך׃

¹¹because every one who is exalting himself shall be humbled, and he who is humbling himself shall be exalted.`

¹¹כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃

¹²And he said also to him who did call him, `When thou mayest make a dinner or a supper, be not calling thy friends, nor thy brethren, nor thy kindred, nor rich neighbours, lest they may also call thee again, and a recompense may come to thee;

¹²וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃

¹³but when thou mayest make a feast, be calling poor, maimed, lame, blind,

¹³אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃

¹⁴and happy thou shalt be, because they have not to recompense thee, for it shall be recompensed to thee in the rising again of the righteous.`

¹⁴ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃

¹⁵And one of those reclining with him, having heard these things, said to him, `Happy [is] he who shall eat bread in the reign of God;`

¹⁵וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃

¹⁶and he said to him, `A certain man made a great supper, and called many,

¹⁶והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃

¹⁷and he sent his servant at the hour of the supper to say to those having been called, Be coming, because now are all things ready.

¹⁷וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל׃

¹⁸`And they began with one consent all to excuse themselves: The first said to him, A field I bought, and I have need to go forth and see it; I beg of thee, have me excused.

¹⁸ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃

¹⁹`And another said, Five yoke of oxen I bought, and I go on to prove them; I beg of thee, have me excused:

¹⁹ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃

²⁰and another said, A wife I married, and because of this I am not able to come.

²⁰ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃

²¹`And that servant having come, told to his lord these things, then the master of the house, having been angry, said to his servant, Go forth quickly to the broad places and lanes of the city, and the poor, and maimed, and lame, and blind, bring in hither.

²¹ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃

²²`And the servant said, Sir, it hath been done as thou didst command, and still there is room.

²²ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום׃

²³`And the lord said unto the servant, Go forth to the ways and hedges, and constrain to come in, that my house may be filled;

²³ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃

²⁴for I say to you, that none of those men who have been called shall taste of my supper.`

²⁴כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃

²⁵And there were going on with him great multitudes, and having turned, he said unto them,

²⁵והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃

²⁶`If any one doth come unto me, and doth not hate his own father, and mother, and wife, and children, and brothers, and sisters, and yet even his own life, he is not able to be my disciple;

²⁶איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃

²⁷and whoever doth not bear his cross, and come after me, is not able to be my disciple.

²⁷ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃

²⁸`For who of you, willing to build a tower, doth not first, having sat down, count the expense, whether he have the things for completing?

²⁸כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו׃

²⁹lest that he having laid a foundation, and not being able to finish, all who are beholding may begin to mock him,

²⁹פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר׃

³⁰saying — This man began to build, and was not able to finish.

³⁰כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃

³¹`Or what king going on to engage with another king in war, doth not, having sat down, first consult if he be able with ten thousand to meet him who with twenty thousand is coming against him?

³¹אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃

³²and if not so — he being yet a long way off — having sent an embassy, he doth ask the things for peace.

³²ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃

³³`So, then, every one of you who doth not take leave of all that he himself hath, is not able to be my disciple.

³³ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃

³⁴`The salt [is] good, but if the salt doth become tasteless, with what shall it be seasoned?

³⁴טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃

³⁵neither for land nor for manure is it fit — they cast it without. He who is having ears to hear — let him hear.`

³⁵לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃