¹And Jehovah speaketh unto Moses, saying,

¹וידבר יהוה אל משה לאמר׃

²`Command the sons of Israel, and they send out of the camp every leper, and every one with an issue, and every one defiled by a body;

²צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש׃

³from male unto female ye do send out; unto the outside of the camp ye do send them; and they defile not their camps in the midst of which I do tabernacle.`

³מזכר עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שכן בתוכם׃

⁴And the sons of Israel do so, and they send them out unto the outside of the camp; as Jehovah hath spoken unto Moses so have the sons of Israel done.

⁴ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם אל מחוץ למחנה כאשר דבר יהוה אל משה כן עשו בני ישראל׃

⁵And Jehovah speaketh unto Moses, saying,

⁵וידבר יהוה אל משה לאמר׃

⁶`Speak unto the sons of Israel, Man or woman, when they do any of the sins of man, by committing a trespass against Jehovah, and that person [is] guilty,

⁶דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל ביהוה ואשמה הנפש ההוא׃

⁷and they have confessed their sin which they have done, then he hath restored his guilt in its principal, and its fifth is adding to it, and hath given [it] to him in reference to whom he hath been guilty.

⁷והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו ונתן לאשר אשם לו׃

⁸`And if the man have no redeemer to restore the guilt to, the guilt which is restored [is] Jehovah`s, the priest`s, apart from the ram of the atonements, whereby he maketh atonement for him.

⁸ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב ליהוה לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו׃

⁹`And every heave-offering of all the holy things of the sons of Israel, which they bring near to the priest, becometh his;

⁹וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהיה׃

¹⁰and any man`s hallowed things become his; that which any man giveth to the priest becometh his.`

¹⁰ואיש את קדשיו לו יהיו איש אשר יתן לכהן לו יהיה׃

¹¹And Jehovah speaketh unto Moses, saying,

¹¹וידבר יהוה אל משה לאמר׃

¹²`Speak unto the sons of Israel, and thou hast said unto them, When any man`s wife turneth aside, and hath committed against him a trespass,

¹²דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל׃

¹³and a man hath lain with her [with] the seed of copulation, and it hath been hid from the eyes of her husband, and concealed, and she hath been defiled, and there is no witness against her, and she hath not been caught,

¹³ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה והוא לא נתפשה׃

¹⁴and a spirit of jealousy hath passed over him, and he hath been jealous of his wife, and she hath been defiled; — or, a spirit of jealousy hath passed over him, and he hath been jealous of his wife, and she hath not been defiled —

¹⁴ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה׃

¹⁵`Then hath the man brought in his wife unto the priest, and he hath brought in her offering for her, a tenth of the ephah of barley meal, he doth not pour on it oil, nor doth he put on it frankincense, for it [is] a present of jealousy, a present of memorial, causing remembrance of iniquity.

¹⁵והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון׃

¹⁶`And the priest hath brought her near, and hath caused her to stand before Jehovah,

¹⁶והקריב אתה הכהן והעמדה לפני יהוה׃

¹⁷and the priest hath taken holy water in an earthen vessel, and of the dust which is on the floor of the tabernacle doth the priest take, and hath put [it] into the water,

¹⁷ולקח הכהן מים קדשים בכלי חרש ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים׃

¹⁸and the priest hath caused the woman to stand before Jehovah, and hath uncovered the woman`s head, and hath given into her hands the present of the memorial, it [is] a present of jealousy, and in the hand of the priest are the bitter waters which cause the curse.

¹⁸והעמיד הכהן את האשה לפני יהוה ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים׃

¹⁹`And the priest hath caused her to swear, and hath said unto the woman, If no man hath lain with thee, and if thou hast not turned aside [to] uncleanness under thy husband, be free from these bitter waters which cause the curse;

¹⁹והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה׃

²⁰and thou, if thou hast turned aside under thy husband, and if thou hast been defiled, and any man doth give his copulation to thee besides thy husband —

²⁰ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך׃

²¹(then the priest hath caused the woman to swear with an oath of execration, and the priest hath said to the woman) — Jehovah doth give thee for an execration, and for a curse, in the midst of thy people, in Jehovah`s giving thy thigh to fall, and thy belly to swell,

²¹והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה יתן יהוה אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך בתת יהוה את ירכך נפלת ואת בטנך צבה׃

²²and these waters which cause the curse have gone into thy bowels, to cause the belly to swell, and the thigh to fall; and the woman hath said, Amen, Amen.

²²ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך ואמרה האשה אמן אמן׃

²³`And the priest hath written these execrations in a book, and hath blotted [them] out with the bitter waters,

²³וכתב את האלת האלה הכהן בספר ומחה אל מי המרים׃

²⁴and hath caused the woman to drink the bitter waters which cause the curse, and the waters which cause the curse have entered into her for bitter things.

²⁴והשקה את האשה את מי המרים המאררים ובאו בה המים המאררים למרים׃

²⁵`And the priest hath taken out of the hand of the woman the present of jealousy, and hath waved the present before Jehovah, and hath brought it near unto the altar;

²⁵ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאת והניף את המנחה לפני יהוה והקריב אתה אל המזבח׃

²⁶and the priest hath taken a handful of the present, its memorial, and hath made perfume on the altar, and afterwards doth cause the woman to drink the water:

²⁶וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה ואחר ישקה את האשה את המים׃

²⁷yea, he hath caused her to drink the water, and it hath come to pass, if she hath been defiled, and doth commit a trespass against her husband, that the waters which cause the curse have gone into her for bitter things, and her belly hath swelled, and her thigh hath fallen, and the woman hath become an execration in the midst of her people.

²⁷והשקה את המים והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה בקרב עמה׃

²⁸`And if the woman hath not been defiled, and is clean, then she hath been acquitted, and hath been sown [with] seed.

²⁸ואם לא נטמאה האשה וטהרה הוא ונקתה ונזרעה זרע׃

²⁹`This [is] the law of jealousies, when a wife turneth aside under her husband, and hath been defiled,

²⁹זאת תורת הקנאת אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה׃

³⁰or when a spirit of jealousy passeth over a man, and he hath been jealous of his wife, then he hath caused the woman to stand before Jehovah, and the priest hath done to her all this law,

³⁰או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והעמיד את האשה לפני יהוה ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת׃

³¹and the man hath been acquitted from iniquity, and that woman doth bear her iniquity.`

³¹ונקה האיש מעון והאשה ההוא תשא את עונה׃