¹And him who is weak in the faith receive ye — not to determinations of reasonings;

¹ואת החלוש באמונה אותו קבלו ולא לדין את המחשבות׃

²one doth believe that he may eat all things — and he who is weak doth eat herbs;

²יש מאמין כי נכון לאכל כל דבר והחלוש יאכל רק את הירק׃

³let not him who is eating despise him who is not eating: and let not him who is not eating judge him who is eating, for God did receive him.

³האכל אל יבז את אשר לא יאכל ואשר לא יאכל אל ידין את האכל כי קבל אתו האלהים׃

⁴Thou — who art thou that art judging another`s domestic? to his own master he doth stand or fall; and he shall be made to stand, for God is able to make him stand.

⁴מי אתה כי תדין את עבד האחר הן לאדניו הוא יקום או יפל אבל יוקם כי יכל האלהים להקימו׃

⁵One doth judge one day above another, and another doth judge every day [alike]; let each in his own mind be fully assured.

⁵יש מבדיל בין יום ליום ויש אשר כל הימים שוים בעיניו ויהי כל איש נכון בדעתו׃

⁶He who is regarding the day, to the Lord he doth regard [it], and he who is not regarding the day, to the Lord he doth not regard [it]. He who is eating, to the Lord he doth eat, for he doth give thanks to God; and he who is not eating, to the Lord he doth not eat, and doth give thanks to God.

⁶השמר את היום לאדון שמר אתו ואשר איננו שמר את היום לאדון איננו שמר האכל לאדון הוא אכל כי מודה הוא לאלהים ואשר איננו אכל לאדון איננו אכל ומודה הוא לאלהים׃

⁷For none of us to himself doth live, and none to himself doth die;

⁷כי אין איש מאתנו אשר יחיה לנפשו ואין איש אשר ימות לנפשו׃

⁸for both, if we may live, to the Lord we live; if also we may die, to the Lord we die; both then if we may live, also if we may die, we are the Lord`s;

⁸כי כאשר נחיה נחיה לאדון וכאשר נמות נמות לאדון לכן אם נחיה ואם נמות לאדון הננו׃

⁹for because of this Christ both died and rose again, and lived again, that both of dead and of living he may be Lord.

⁹כי לזאת מת המשיח ויקם ויחי למען יהיה אדון גם על המתים גם על החיים׃

¹⁰And thou, why dost thou judge thy brother? or again, thou, why dost thou set at nought thy brother? for we shall all stand at the tribunal of the Christ;

¹⁰ואתה למה זה תדין את אחיך או אתה למה תבוז לאחיך הלא כלנו עתידים לעמד לפני כסא דין אלהים׃

¹¹for it hath been written, `I live! saith the Lord — to Me bow shall every knee, and every tongue shall confess to God;`

¹¹כי כתוב חי אני נאם יהוה כי לי תכרע כל ברך וכל לשון תודה לאלהים׃

¹²so, then, each of us concerning himself shall give reckoning to God;

¹²הנה נא כל אחד ממנו על נפשו יתן חשבון לאלהים׃

¹³no longer, therefore, may we judge one another, but this judge ye rather, not to put a stumbling-stone before the brother, or an offence.

¹³לכן אל נדין עוד איש את רעהו כי אם זה יהי דינכם שלא יתן איש לפני אחיו מכשול או מוקש׃

¹⁴I have known, and am persuaded, in the Lord Jesus, that nothing [is] unclean of itself, except to him who is reckoning anything to be unclean — to that one [it is] unclean;

¹⁴ידעתי ומבטח אני באדון ישוע כי אין דבר טמא בפני עצמו ורק טמא הוא למי שיחשבנו לו לטמא׃

¹⁵and if through victuals thy brother is grieved, no more dost thou walk according to love; do not with thy victuals destroy that one for whom Christ died.

¹⁵ואם יעצב אחיך על דבר האכל אינך מתהלך עוד בדרך האהבה אל נא תאבד באכלך את אשר בעדו מת המשיח׃

¹⁶Let not, then, your good be evil spoken of,

¹⁶לכן הזהרו פן יהיה טובכם לגדופים׃

¹⁷for the reign of God is not eating and drinking, but righteousness, and peace, and joy in the Holy Spirit;

¹⁷כי מלכות האלהים איננה אכילה ושתיה כי צדקה היא ושלום ושמחה ברוח הקדש׃

¹⁸for he who in these things is serving the Christ, [is] acceptable to God and approved of men.

¹⁸והעבד באלה את המשיח רצוי הוא לאלהים ובחון לאנשים׃

¹⁹So, then, the things of peace may we pursue, and the things of building up one another;

¹⁹ועתה נרדפה דרך השלום ודרך הבנות יחד איש מרעהו׃

²⁰for the sake of victuals cast not down the work of God; all things, indeed, [are] pure, but evil [is] to the man who is eating through stumbling.

²⁰אל תהרוס את מעשה אלהים על דבר מאכל הן הכל טהור הוא אבל רע לאדם אשר יאכלנו במכשל לבו׃

²¹Right [it is] not to eat flesh, nor to drink wine, nor to [do anything] in which thy brother doth stumble, or is made to fall, or is weak.

²¹טוב שלא תאכל בשר ולא תשתה יין ולא תעשה דבר אשר יתנגף בו אחיך או יכשל או יחלש׃

²²Thou hast faith! to thyself have [it] before God; happy is he who is not judging himself in what he doth approve,

²²יש לך אמונה תהי לך לבדך לפני האלהים אשרי מי שלא ידין את נפשו בדבר אשר כשר בעיניו׃

²³and he who is making a difference, if he may eat, hath been condemned, because [it is] not of faith; and all that [is] not of faith is sin.

²³ואשר לו ספק באכלו נאשם כי לא עשה מאמונה וכל אשר נעשה מבלי אמונה חטא הוא,׃