¹And Paul, fixing his eyes on the council, said, Brethren, I have walked in all good conscience with God unto this day.

¹ויבט פולוס אל הסנהדרין ויאמר אנשים אחים בכל תמת לבבי התהלכתי לפני אלהים עד היום הזה׃

²But the high priest Ananias ordered those standing by him to smite his mouth.

²ויצו חנניה הכהן הגדול את העמדים עליו להכותו על פיו׃

³Then Paul said to him, God will smite thee, whited wall. And *thou*, dost thou sit judging me according to the law, and breaking the law commandest me to be smitten?

³ויאמר אליו פולוס יככה אלהים הקיר המסיד האמנם ישב אתה לדין אתי כתורה ואתה מצוה להכותי שלא כתורה׃

⁴And those that stood by said, Dost thou rail against the high priest of God?

⁴ויאמרו העמדים שם את הכהן הגדול לאלהים תחרף׃

⁵And Paul said, I was not conscious, brethren, that he was high priest; for it is written, Thou shalt not speak evilly of the ruler of thy people.

⁵ויאמר פולוס אחי לא ידעתי אשר הוא הכהן הגדול כי כתוב נשיא בעמך לא תאר׃

⁶But Paul, knowing that the one part [of them] were of the Sadducees and the other of the Pharisees, cried out in the council, Brethren, *I* am a Pharisee, son of Pharisees: *I* am judged concerning the hope and resurrection of [the] dead.

⁶ופולוס ידע כי מקצתם צדוקים ומקצתם פרושים ויצעק בתוך הסנהדרין אנשים אחים פרוש בן פרוש אנכי ועל תקות המתים ותחיתם אני נדין׃

⁷And when he had spoken this, there was a tumult of the Pharisees and the Sadducees, and the multitude was divided.

⁷ובדברו הדבר הזה היה ריב בין הצדוקים ובין הפרושים ויחלק ההמון׃

⁸For Sadducees say there is no resurrection, nor angel, nor spirit; but Pharisees confess both of them.

⁸כי הצדוקים אמרים אין תחיה ואין מלאך ורוח והפרושים מודים בשניהם׃

⁹And there was a great clamour, and the scribes of the Pharisees' part rising up contended, saying, We find nothing evil in this man; and if a spirit has spoken to him, or an angel ...

⁹ותהי המלה גדולה ויקומו הסופרים אשר מכת הפרושים ויתוכחו לאמר לא מצאנו דבר רע באיש הזה ואם רוח דבר אליו או מלאך אל נלחמה באלהים׃

¹⁰And a great tumult having arisen, the chiliarch, fearing lest Paul should have been torn in pieces by them, commanded the troop to come down and take him by force from the midst of them, and to bring [him] into the fortress.

¹⁰והריב הולך וחזק ושר האלף דאג פן ישסעו את פולוס ויצו את אנשי הצבא לרדת ולחטף אתו מתוכם ולהכיאו אל המצד׃

¹¹But the following night the Lord stood by him, and said, Be of good courage; for as thou hast testified the things concerning me at Jerusalem, so thou must bear witness at Rome also.

¹¹ובלילה ההוא נצב עליו האדון ויאמר חזק פולוס כי כאשר העידות לי בירושלים כן העד תעיד ברומי׃

¹²And when it was day, the Jews, having banded together, put themselves under a curse, saying that they would neither eat nor drink till they should kill Paul.

¹²ויהי לפנות הבקר ויתחברו היהודים ויאסרו אסר על נפשם לאמר כי לא יאכלו ולא ישתו עד אם יהרגו את פולוס׃

¹³And they were more than forty who had joined together in this oath;

¹³ומספר הבאים באלה הזאת היה יותר מארבעים׃

¹⁴and they went to the chief priests and elders, and said, We have cursed ourselves with a curse to taste nothing until we kill Paul.

¹⁴ויגשו לא ראשי הכהנים ואל הזקנים לאמר אסר אסרנו על נפשנו לבלתי טעם מאומה עד אם הרגנו את פולוס׃

¹⁵Now therefore do ye with the council make a representation to the chiliarch so that he may bring him down to you, as about to determine more precisely what concerns him, and we, before he draws near, are ready to kill him.

¹⁵ועתה הודיעו אתם והסנהדרין את שר האלף ויורידהו מחר אליכם כאלו תחפצו לדרש היטב את ענינו ואנחנו נכונים להמיתו בטרם יקרב אליכם׃

¹⁶But Paul's sister's son, having heard of the lying in wait, came and entered into the fortress and reported [it] to Paul.

¹⁶וישמע בן אחות פולוס את ארבם וילך ויבא אל המצד ויגד לפולוס׃

¹⁷And Paul, having called one of the centurions, said, Take this youth to the chiliarch, for he has something to report to him.

¹⁷ויקרא פולוס לאחד משרי המאות ויאמר אליו הולך את הבחור הזה אל שר האלף כי דבר לו להודיעו׃

¹⁸He therefore, having taken him with [him], led him to the chiliarch, and says, The prisoner Paul called me to [him] and asked me to lead this youth to thee, who has something to say to thee.

¹⁸ויקחהו ויוליכהו אל שר האלף ויאמר פולוס האסיר קראני אליו ויבקש ממני להוליך אליך את הבחור הזה כי דבר לו להגיד לך׃

¹⁹And the chiliarch having taken him by the hand, and having gone apart in private, inquired, What is it that thou hast to report to me?

¹⁹ויאחז שר האלף בידו ויסר עמו לבדו וישאלהו מה הוא זה אשר לך להודיעני׃

²⁰And he said, The Jews have agreed together to make a request to thee, that thou mayest bring Paul down to-morrow into the council, as about to inquire something more precise concerning him.

²⁰ויאמר כי נועצו היהודים יחדו לבקש ממך כי מחר תוריד את פולוס לפני הסנהדרין והמה כאלו חפצים לדעת היטב את ענינו׃

²¹Do not thou then be persuaded by them, for there lie in wait for him of them more than forty men, who have put themselves under a curse neither to eat nor drink till they kill him; and now they are ready waiting the promise from thee.

²¹ואתה אל תשמע להם כי ארבים לו מהם יותר מארבעים איש אשר אסרו אסר על נפשם לבלתי אכל ושתות בטרם יהרגוהו והמה עתה עמדים ומחכים להבטחתך׃

²²The chiliarch then dismissed the youth, commanding [him], Utter to no one that thou hast represented these things to me.

²²וישלח שר האלף את הבחור ויצוהו לבלתי אמר לאיש כי גלה לו את הדבר הזה׃

²³And having called to [him] certain two of the centurions, he said, Prepare two hundred soldiers that they may go as far as Caesarea, and seventy horsemen, and two hundred light-armed footmen, for the third hour of the night.

²³ויקרא לשני שרי מאות ויאמר החלצו מאתכם אנשי צבא מאתים ללכת לקסרין ופרשים שבעים ומשכי קשת מאתים מן השעה השלישית בלילה׃

²⁴And [he ordered them] to provide beasts, that they might set Paul on them and carry [him] safe through to Felix the governor,

²⁴ובהמות יכינו להרכיב את פולוס למען הביאו שלם אל פיליכס ההגמון׃

²⁵having written a letter, couched in this form:

²⁵ויכתב אגרת וזה תכן דבריה׃

²⁶Claudius Lysias to the most excellent governor Felix, greeting.

²⁶קלודיוס לוסיאס אל פיליכס ההגמון האדיר שלום׃

²⁷This man, having been taken by the Jews, and being about to be killed by them, I came up with the military and took out [of their hands], having learned that he was a Roman.

²⁷את האיש הזה תפשו היהודים ויבקשו המיתו ואבא עם אנשי הצבא ואפלטהו מתוכם בשמעי כי רומי הוא׃

²⁸And desiring to know the charge on which they accused him, I brought him down to their council;

²⁸ובאשר חפצתי לדעת על מה שמנו אתו הורדתיו אל הסנהדרין שלהם׃

²⁹whom I found to be accused of questions of their law, but to have no charge laid against him [making him] worthy of death or of bonds.

²⁹ואמצא כי שטנו אתו על דברי שאלות דתם ולא על דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות׃

³⁰But having received information of a plot about to be put in execution against the man [by the Jews], I have immediately sent him to thee, commanding also his accusers to say before thee the things that are against him. [Farewell.]

³⁰ועתה הנה הגד לי שהיהודים מתנכלים באיש הזה ואשלחהו אליך מיד וגם את שטניו צויתי לבוא ולהגיש שטנתם לפניך ואתה שלום׃

³¹The soldiers therefore, according to what was ordered them, took Paul and brought him by night to Antipatris,

³¹ויקחו אנשי הצבא את פולוס כאשר צוו ויביאהו לילה אל אנטפטריס׃

³²and on the morrow, having left the horsemen to go with him, returned to the fortress.

³²וממחרת הניחו את הפרשים ללכת אתו וישובו למצד׃

³³And these, having entered into Caesarea, and given up the letter to the governor, presented Paul also to him.

³³והמה באו אל קסרין ויתנו את האגרת בידי ההגמון ויעמידו לפניו גם את פולוס׃

³⁴And having read [it], and asked of what eparchy he was, and learned that [he was] of Cilicia,

³⁴ויהי כקרא ההגמון את האגרת וישאל מאי זה מדינה הוא ויהי כשמעו כי הוא מקיליקיא ויאמר׃

³⁵he said, I will hear thee fully when thine accusers also are arrived. And he commanded him to be kept in Herod's praetorium.

³⁵אשמע את דבריך בבוא גם שטניך הנה ויצו לשמרו בבית המשפט אשר להורדוס׃