¹And as they were speaking to the people, the priests and captain of the temple and the Sadducees came upon them,

¹ויהי בדברם אל העם ויקומו עליהם הכהנים ונגיד בית המקדש והצדוקים׃

²being distressed on account of their teaching the people and preaching by Jesus the resurrection from among [the] dead;

²כי חרה להם על אשר למדו את העם והגידו בישוע את תחית המתים׃

³and they laid hands on them, and put them in ward till the morrow; for it was already evening.

³וישלחו בהם את ידיהם וישימום במשמר עד למחר כי כבר בא הערב׃

⁴But many of those who had heard the word believed; and the number of the men had become [about] five thousand.

⁴ורבים מהשמעים את הדבר האמינו ויהי מספר האנשים כחמשת אלפים׃

⁵And it came to pass on the morrow that their rulers and elders and scribes were gathered together at Jerusalem,

⁵ויהי ממחרת ויקהלו שריהם ראשיהם וזקניהם וסופריהם ירושלים׃

⁶and Annas the high priest, and Caiaphas, and John, and Alexander, and as many as were of [the] high priestly family;

⁶וחנן הכהן הגדול וקיפא ויוחנן ואלכסנדרוס וכל אשר ממשפחת הכהן הגדול׃

⁷and having placed them in the midst they inquired, In what power or in what name have *ye* done this?

⁷ויעמידו אתם בתוך וישאלום באי זה כח ובאי זה שם עשיתם זאת׃

⁸Then Peter, filled with [the] Holy Spirit, said to them, Rulers of the people and elders [of Israel],

⁸וימלא פטרוס רוח הקדש ויאמר אליהם אתם ראשי העם וזקני ישראל׃

⁹if *we* this day are called upon to answer as to the good deed [done] to the infirm man, how *he* has been healed,

⁹אם אנחנו נחקרים היום על הטובה אשר עשינו לאיש חולה ושאלתם במה זה נושע׃

¹⁰be it known to you all, and to all the people of Israel, that in the name of Jesus Christ the Nazaraean, whom *ye* have crucified, whom God has raised from among [the] dead, by *him* this [man] stands here before you sound [in body].

¹⁰יודע לכלכם ולכל עם ישראל כי בשם ישוע המשיח הנצרי אשר צלבתם אותו ואשר האלהים הקימו מן המתים כי בשמו עמד זה לפניכם בריא׃

¹¹*He* is the stone which has been set at nought by you the builders, which is become the corner stone.

¹¹והוא האבן אשר מאסתם אתם הבונים ותהי לראש פנה׃

¹²And salvation is in none other, for neither is there another name under heaven which is given among men by which we must be saved.

¹²ואין הישועה באחר ואין תחת השמים שם אחר הנתן לבני אדם אשר בו נושע׃

¹³But seeing the boldness of Peter and John, and perceiving that they were unlettered and uninstructed men, they wondered; and they recognised them that they were with Jesus.

¹³ויהי כאשר ראו את בטחון לב של פטרוס ויוחנן והבינו כי הדיוטים ולא בעלי חכמה המה ויתמהו עליהם ויכירום כי התהלכו עם ישוע׃

¹⁴And beholding the man who had been healed standing with them, they had nothing to reply;

¹⁴ובראותם את האיש הנרפא עמד אצלם לא מצאו לדבר נגדם דבר׃

¹⁵but having commanded them to go out of the council they conferred with one another,

¹⁵ויצוו אתם לצאת חוצה מן הסנהדרין ויתיעצו יחדו׃

¹⁶saying, What shall we do to these men? for that indeed an evident sign has come to pass through their means is manifest to all that inhabit Jerusalem, and we cannot deny it.

¹⁶ויאמרו מה נעשה לאנשים האלה הנה אות גלוי נעשה על ידיהם וגם מפרסם לכל ישבי ירושלים ולא נוכל לכחש בו׃

¹⁷But that it be not further spread among the people, let us threaten them severely no longer to speak to any man in this name.

¹⁷אך למען לא ירבה הדבר בעם ויפרץ נזהירה אתם בגערה לבלתי דבר עוד לכל אדם בשם הזה׃

¹⁸And having called them, they charged [them] not to speak at all nor teach in the name of Jesus.

¹⁸ויקראו אתם ויצוום אשר לא ידברו דבר ולא ילמדו בשם ישוע׃

¹⁹But Peter and John answering said to them, If it be righteous before God to listen to you rather than to God, judge ye;

¹⁹ויענו פטרוס ויוחנן ויאמרו אליהם הנכון הוא לפני האלהים שמע לכם יתר משמע לאלהים שפטו אתם׃

²⁰for as for us *we* cannot refrain from speaking of the things which we have seen and heard.

²⁰כי לא נוכל אנחנו לחדל מדבר את אשר ראינו ושמענו׃

²¹But they, having further threatened them, let them go, finding no way how they might punish them, on account of the people, because all glorified God for what had taken place;

²¹ויוסיפו לגער בם ויפטרו אתם באשר לא מצאו דבר לענוש אתם מפני העם כי כלם מהללים את האלהים על הנעשה׃

²²for the man on whom this sign of healing had taken place was above forty years old.

²²כי בן ארבעים שנה ומעלה היה האיש ההוא אשר נעשה עמו אות הרפואה הזאת׃

²³And having been let go, they came to their own [company], and reported all that the chief priests and elders had said to them.

²³ואחרי הפטרם באו אל אחיהם ויספרו להם את אשר אמרו אליהם הכהנים הגדולים והזקנים׃

²⁴And they, having heard [it], lifted up [their] voice with one accord to God, and said, Lord, *thou* art the God who made the heaven and the earth and the sea, and all that is in them;

²⁴ויהי כאשר שמעו את זאת וישאו את קולם בלב אחד לאלהים ויאמרו אדני אתה האל העשה את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בם׃

²⁵who hast said by the mouth of thy servant David, Why have [the] nations raged haughtily and [the] peoples meditated vain things?

²⁵אשר אמרת בפי עבדך דוד למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק׃

²⁶The kings of the earth were there, and the rulers were gathered together against the Lord and against his Christ.

²⁶יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו׃

²⁷For in truth against thy holy servant Jesus, whom thou hadst anointed, both Herod and Pontius Pilate, with [the] nations, and peoples of Israel, have been gathered together in this city

²⁷כי אמנם נוסדו הורדוס ופנטיוס פילטוס עם הגוים ולאמי ישראל על ישוע עבדך הקדוש אשר משחת׃

²⁸to do whatever thy hand and thy counsel had determined before should come to pass.

²⁸לעשות את אשר ידך ועצתך מקדם גזרה להיות׃

²⁹And now, Lord, look upon their threatenings, and give to thy bondmen with all boldness to speak thy word,

²⁹ועתה אדני ראה את גערתם ותן לעבדיך לדבר את דברך בכל בטחון לבם׃

³⁰in that thou stretchest out thy hand to heal, and that signs and wonders take place through the name of thy holy servant Jesus.

³⁰בנטתך את ידך למרפא ולתת אתות ומופתים בשם ישוע עבדך הקדוש׃

³¹And when they had prayed, the place in which they were assembled shook, and they were all filled with the Holy Spirit, and spoke the word of God with boldness.

³¹ויהי כאשר התפללו וינע המקום אשר היו נקהלים שם וימלאו כלם רוח הקדש וידברו את דבר האלהים בבטחון לבב׃

³²And the heart and soul of the multitude of those that had believed were one, and not one said that anything of what he possessed was his own, but all things were common to them;

³²וקהל המאמינים היה להם לב אחד ונפש אחת ואין איש מהם אומר על אשר בידו לי הוא כי הכל היה להם בשתפות׃

³³and with great power did the apostles give witness of the resurrection of the Lord Jesus, and great grace was upon them all.

³³ובגבורה גדולה יעידו השליחים על תקומת האדון ישוע וחסד גדול נמשך לכלם׃

³⁴For neither was there any one in want among them; for as many as were owners of lands or houses, selling them, brought the price of what was sold

³⁴כי לא היה בהם חסר דבר כי כל בעלי שדות ובתים מכרו אתם ויביאו את כסף מחירם׃

³⁵and laid it at the feet of the apostles; and distribution was made to each according as any one might have need.

³⁵וישימהו לרגלי השליחים ויתן לכל איש ואיש די מחסרו׃

³⁶And Joseph, who had been surnamed Barnabas by the apostles (which is, being interpreted, Son of consolation), a Levite, Cyprian by birth,

³⁶ויוסף אשר כנוהו השליחים בשם בר נבא פרושו בן הנחמה איש לוי אשר נולד בארץ כתים׃

³⁷being possessed of land, having sold [it], brought the money and laid it at the feet of the apostles.

³⁷גם לו היה שדה וימכרהו ויבא את הכסף וישימהו לרגלי השליחים׃