¹And in the ninth year, in the tenth month, on the tenth of the month, the word of Jehovah came unto me, saying,

¹ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר׃

²Son of man, write thee the name of the day, of this selfsame day: on this selfsame day the king of Babylon draws near to Jerusalem.

²בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה׃

³And propose a parable unto the rebellious house, and say unto them, Thus saith the Lord Jehovah: Set on the pot, set [it] on, and also pour water into it.

³ומשל אל בית המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם יצק בו מים׃

⁴Gather the pieces thereof into it, every good piece, the thigh and the shoulder; fill [it] with the choice bones:

⁴אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא׃

⁵take the choice of the flock; and also [put] a pile of wood under it, for the bones; make it boil well, and let the bones of it seethe therein.

⁵מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם בשלו עצמיה בתוכה׃

⁶Therefore thus saith the Lord Jehovah: Woe to the bloody city, to the pot whose rust is therein, and whose rust is not gone out of it! Bring it out piece by piece; let no lot fall upon it:

⁶לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל׃

⁷for her blood is in the midst of her; she set it upon the bare rock; she poured it not upon the ground, to cover it with dust.

⁷כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר׃

⁸That it might cause fury to come up to execute vengeance, I have set her blood upon the bare rock, that it should not be covered.

⁸להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות׃

⁹Therefore thus saith the Lord Jehovah: Woe to the bloody city! I also will make the pile great.

⁹לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה׃

¹⁰Heap on the wood, kindle the fire, boil thoroughly the flesh, and spice it well, and let the bones be burned.

¹⁰הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו׃

¹¹Then set it empty upon its coals, that it may be hot, and the brass of it may burn, and that its filthiness may be molten in it, [and] that its rust may be consumed.

¹¹והעמידה על גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה תתם חלאתה׃

¹²She hath exhausted [her] labours, yet her great rust goeth not forth out of her: let her rust be in the fire.

¹²תאנים הלאת ולא תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה׃

¹³In thy filthiness is lewdness, for I have purged thee, and thou art not pure. Thou shalt no more be purged from thy filthiness, till I have satisfied my fury upon thee.

¹³בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי עוד עד הניחי את חמתי בך׃

¹⁴I Jehovah have spoken [it]: it shall come to pass, and I will do it; I will not go back, neither will I spare, nor will I repent. According to thy ways, and according to thy doings, shall they judge thee, saith the Lord Jehovah.

¹⁴אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא אפרע ולא אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה׃

¹⁵And the word of Jehovah came unto me, saying,

¹⁵ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

¹⁶Son of man, behold, I take away from thee the desire of thine eyes with a stroke; yet thou shalt not mourn nor weep, neither shall thy tears run down.

¹⁶בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך׃

¹⁷Sigh in silence, make no mourning for the dead; bind thy turban upon thee, and put thy sandals upon thy feet, and cover not the beard, and eat not the bread of men.

¹⁷האנק דם מתים אבל לא תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל׃

¹⁸-- And I spoke unto the people in the morning; and at even my wife died. And I did in the morning as I was commanded.

¹⁸ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי׃

¹⁹And the people said unto me, Wilt thou not tell us what these things are to us, which thou doest?

¹⁹ויאמרו אלי העם הלא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עשה׃

²⁰And I said to them, The word of Jehovah came unto me, saying,

²⁰ואמר אליהם דבר יהוה היה אלי לאמר׃

²¹Say unto the house of Israel, Thus saith the Lord Jehovah: Behold, I will profane my sanctuary, the pride of your strength, the desire of your eyes, and your soul's longing; and your sons and your daughters whom ye have left behind shall fall by the sword.

²¹אמר לבית ישראל כה אמר אדני יהוה הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו׃

²²And ye shall do as I have done: ye shall not cover the beard, neither eat the bread of men;

²²ועשיתם כאשר עשיתי על שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו׃

²³and your turbans shall be upon your heads, and your sandals upon your feet: ye shall not mourn nor weep; but ye shall waste away in your iniquities and moan one toward another.

²³ופארכם על ראשיכם ונעליכם ברגליכם לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל אחיו׃

²⁴Thus Ezekiel shall be unto you a sign; according to all that he hath done shall ye do: when it cometh, then ye shall know that I [am] the Lord Jehovah.

²⁴והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו בבאה וידעתם כי אני אדני יהוה׃

²⁵And thou, son of man, shall it not be in the day when I take from them their strength, the joy of their glory, the desire of their eyes, and that whereunto they lift up their soul, their sons and their daughters,

²⁵ואתה בן אדם הלוא ביום קחתי מהם את מעזם משוש תפארתם את מחמד עיניהם ואת משא נפשם בניהם ובנותיהם׃

²⁶that in that day he that escapeth shall come unto thee, to cause [thine] ears to hear [it]?

²⁶ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים׃

²⁷In that day shall thy mouth be opened to him that is escaped, and thou shalt speak, and be no more dumb. So shalt thou be a sign unto them; and they shall know that I [am] Jehovah.

²⁷ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי אני יהוה׃