¹And the famine was grievous in the land.

¹והרעב כבד בארץ׃

²And it came to pass, when they had finished eating the grain which they had brought from Egypt, that their father said to them, Go again, buy us a little food.

²ויהי כאשר כלו לאכל את השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו לנו מעט אכל׃

³And Judah spoke to him, saying, The man did positively testify to us, saying, Ye shall not see my face, unless your brother be with you.

³ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש לאמר לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃

⁴If thou wilt send our brother with us, we will go down and buy thee food;

⁴אם ישך משלח את אחינו אתנו נרדה ונשברה לך אכל׃

⁵but if thou do not send [him], we will not go down, for the man said to us, Ye shall not see my face, unless your brother be with you.

⁵ואם אינך משלח לא נרד כי האיש אמר אלינו לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃

⁶And Israel said, Why did ye deal [so] ill with me [as] to tell the man whether ye had yet a brother?

⁶ויאמר ישראל למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח׃

⁷And they said, The man asked very closely after us, and after our kindred, saying, Is your father yet alive? have ye a brother? And we told him according to the tenor of these words. Could we at all know that he would say, Bring your brother down?

⁷ויאמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד לו על פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר הורידו את אחיכם׃

⁸And Judah said to Israel his father, Send the lad with me, and we will arise and go, that we may live, and not die, both we and thou and our little ones.

⁸ויאמר יהודה אל ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפנו׃

⁹I will be surety for him: of my hand shalt thou require him; if I bring him not to thee, and set him before thy face, then shall I be guilty toward thee for ever.

⁹אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים׃

¹⁰For had we not lingered, we should now certainly have returned already twice.

¹⁰כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים׃

¹¹And their father Israel said to them, If it is then so, do this: take of the best fruits in the land in your vessels, and carry down the man a gift: a little balsam and a little honey, tragacanth and ladanum, pistacia-nuts and almonds.

¹¹ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים׃

¹²And take other money in your hand, and the money that was returned to you in the mouth of your sacks, carry back in your hand: perhaps it is an oversight.

¹²וכסף משנה קחו בידכם ואת הכסף המושב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא׃

¹³And take your brother, and arise, go again to the man.

¹³ואת אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש׃

¹⁴And the Almighty ùGod give you mercy before the man, that he may send away your other brother and Benjamin! And I, if I be bereaved of children, am bereaved.

¹⁴ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי׃

¹⁵And the men took that gift, and took double money in their hand, and Benjamin, and rose up, and went down to Egypt, and came before Joseph.

¹⁵ויקחו האנשים את המנחה הזאת ומשנה כסף לקחו בידם ואת בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף׃

¹⁶And Joseph saw Benjamin with them, and said to the [man] who was over his house, Bring the men into the house, and slaughter cattle, and make ready; for the men shall eat with me at noon.

¹⁶וירא יוסף אתם את בנימין ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים׃

¹⁷And the man did as Joseph had said; and the man brought the men into Joseph's house.

¹⁷ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף׃

¹⁸And the men were afraid because they were brought into Joseph's house, and said, Because of the money that was returned to us in our sacks at the beginning are we brought in, that he may turn against us, and fall upon us and take us for bondmen, and our asses.

¹⁸וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת חמרינו׃

¹⁹And they came up to the man that was over Joseph's house, and they spoke to him at the door of the house,

¹⁹ויגשו אל האיש אשר על בית יוסף וידברו אליו פתח הבית׃

²⁰and said, Ah! my lord, we came indeed down at the first to buy food.

²⁰ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר אכל׃

²¹And it came to pass when we came to the inn, that we opened our sacks, and behold, [every] man's money was in the mouth of his sack, our money according to its weight; and we have brought it again in our hand.

²¹ויהי כי באנו אל המלון ונפתחה את אמתחתינו והנה כסף איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתו בידנו׃

²²And other money have we brought down in our hand to buy food. We do not know who put our money in our sacks.

²²וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר אכל לא ידענו מי שם כספנו באמתחתינו׃

²³And he said, Peace be to you, fear not: your God, and the God of your father, has given you treasure in your sacks; your money came to me. And he brought Simeon out to them.

²³ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי ויוצא אלהם את שמעון׃

²⁴And the man brought the men into Joseph's house, and gave water, and they washed their feet; and he gave their asses food.

²⁴ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף ויתן מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא לחמריהם׃

²⁵And they made ready the gift for Joseph's coming at noon; for they had heard that they should eat bread there.

²⁵ויכינו את המנחה עד בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי שם יאכלו לחם׃

²⁶When Joseph came home, they brought him the gift that was in their hand, into the house, and bowed themselves to him to the earth.

²⁶ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה וישתחוו לו ארצה׃

²⁷And he asked them of their welfare, and said, Is your father well -- the old man of whom ye spoke? Is he yet alive?

²⁷וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי׃

²⁸And they said, Thy servant our father is well; he is yet alive. And they bowed, and made obeisance.

²⁸ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו וישתחו׃

²⁹And he lifted up his eyes and saw his brother Benjamin, his mother's son, and said, Is this your younger brother of whom ye spoke to me? And he said, God be gracious to thee, my son!

²⁹וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני׃

³⁰And Joseph made haste, for his bowels burned for his brother; and he sought [a place] to weep, and he went into the chamber, and wept there.

³⁰וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה׃

³¹And he washed his face, and came out, and controlled himself, and said, Set on bread.

³¹וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם׃

³²And they set on for him by himself, and for them by themselves, and for the Egyptians who ate with him by themselves; because the Egyptians might not eat bread with the Hebrews, for that is an abomination unto the Egyptians.

³²וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים׃

³³And they sat before him, the firstborn according to his birthright, and the youngest according to his youth; and the men marvelled one at another.

³³וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשים איש אל רעהו׃

³⁴And he had portions carried to them from before him. And Benjamin's portion was five times greater than the portions of them all. And they drank, and made merry with him.

³⁴וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו׃