¹After these things was a feast of the Jews, and Jesus went up to Jerusalem.

¹אחר הדברים האלה היה חג ליהודים ויעל ישוע ירושלים׃

²Now there is in Jerusalem, at the sheepgate, a pool, which is called in Hebrew, Bethesda, having five porches.

²ובירושלים ברכה קרובה לשער הצאן ושמה בלשון עברית בית חסדא ולה חמשה אלמים׃

³In these lay a multitude of sick, blind, lame, withered, [awaiting the moving of the water.

³שמה שכבו חולים ועורים ופסחים ויבשי כח לרב והמה מיחלים לתנועת המים׃

⁴For an angel descended at a certain season in the pool and troubled the water. Whoever therefore first went in after the troubling of the water became well, whatever disease he laboured under.]

⁴כי מלאך ירד במועדו אל הברכה וירעש את מימיה והיה הירד ראשון אל תוכה אחרי התגעשו המים הוא נרפא מכל מחלה אשר דבקה בו׃

⁵But there was a certain man there who had been suffering under his infirmity thirty and eight years.

⁵ואיש היה שם אשר חלה חליו זה שלשים ושמנה שנה׃

⁶Jesus seeing this [man] lying [there], and knowing that he was [in that state] now a great length of time, says to him, Wouldest thou become well?

⁶וירא אתו ישוע שכב וידע כי ארכו לו ימי חליו ויאמר אליו התחפץ להרפא׃

⁷The infirm [man] answered him, Sir, I have not a man, in order, when the water has been troubled, to cast me into the pool; but while I am coming another descends before me.

⁷ויען החולה אדני אין איש אתי אשר ישליכני בהרעש המים אל הברכה ובטרם אבא וירד אחר לפני׃

⁸Jesus says to him, Arise, take up thy couch and walk.

⁸ויאמר אליו ישוע קום שא את משכבך והתהלך׃

⁹And immediately the man became well, and took up his couch and walked: and on that day was sabbath.

⁹וכרגע שב האיש לאיתנו וישא את משכבו ויתהלך והיום ההוא יום שבת היה׃

¹⁰The Jews therefore said to the healed [man], It is sabbath, it is not permitted thee to take up thy couch.

¹⁰ויאמרו היהודים אל האיש הנרפא שבת היום אסור לך לשאת את משכבך׃

¹¹He answered them, He that made me well, *he* said to me, Take up thy couch and walk.

¹¹ויען אתם לאמר האיש אשר החלימני הוא אמר אלי שא את משכבך והתהלך׃

¹²They asked him [therefore], Who is the man who said to thee, Take up thy couch and walk?

¹²וישאלהו מי זה האיש אשר אמר לך שא את משכבך והתהלך׃

¹³But he that had been healed knew not who it was, for Jesus had slidden away, there being a crowd in the place.

¹³והנרפא לא ידע מי הוא כי סר ישוע וילך בהיות המון רב במקום ההוא׃

¹⁴After these things Jesus finds him in the temple, and said to him, Behold, thou art become well: sin no more, that something worse do not happen to thee.

¹⁴ויהי אחרי כן וימצאהו ישוע בבית המקדש ויאמר אליו הנה נרפא לך אל תוסיף לחטא פן תאנה אליך רעה גדולה מזאת׃

¹⁵The man went away and told the Jews that it was Jesus who had made him well.

¹⁵וילך האיש ויגד ליהודים כי ישוע הוא אשר רפאו׃

¹⁶And for this the Jews persecuted Jesus [and sought to kill him], because he had done these things on sabbath.

¹⁶ועל כן רדפו היהודים את ישוע ויבקשו המיתו על כי עשה כזאת בשבת׃

¹⁷But Jesus answered them, My Father worketh hitherto and I work.

¹⁷ויען אתם ישוע אבי פעל עד עתה וגם אנכי פעל׃

¹⁸For this therefore the Jews sought the more to kill him, because he had not only violated the sabbath, but also said that God was his own Father, making himself equal with God.

¹⁸אז יוסיפו היהודים לבקש את נפשו כי מלבד אשר חלל את השבת עוד אמר כי האלהים הוא אביו וידמה לאלהים׃

¹⁹Jesus therefore answered and said to them, Verily, verily, I say to you, The Son can do nothing of himself save whatever he sees the Father doing: for whatever things *he* does, these things also the Son does in like manner.

¹⁹ויען ישוע ויאמר אליהם אמן אמן אני אמר לכם לא יוכל הבן לעשות דבר מנפשו בלתי את אשר יראה את אביו עשה כי את אשר עשה הוא גם הבן יעשה כמהו׃

²⁰For the Father loves the Son and shews him all things which he himself does; and he will shew him greater works than these, that ye may wonder.

²⁰כי האב אהב את הבן ומראה אתו כל אשר יעשה ועוד מעשים גדולים מאלה יראהו למען תתמהו׃

²¹For even as the Father raises the dead and quickens [them], thus the Son also quickens whom he will:

²¹כי כאשר האב יעיר ויחיה את המתים כן גם הבן יחיה את אשר יחפץ׃

²²for neither does the Father judge any one, but has given all judgment to the Son;

²²כי האב לא ידין איש כי אם כל המשפט נתן לבן למען יכבדו כלם את הבן כאשר יכבדו את האב׃

²³that all may honour the Son, even as they honour the Father. He who honours not the Son, honours not the Father who has sent him.

²³מי אשר לא יכבד את הבן גם את האב אשר שלחו איננו מכבד׃

²⁴Verily, verily, I say unto you, that he that hears my word, and believes him that has sent me, has life eternal, and does not come into judgment, but is passed out of death into life.

²⁴אמן אמן אני אמר לכם השמע דברי ומאמין לשלחי יש לו חיי עולמים ולא יבא במשפט כי עבר ממות לחיים׃

²⁵Verily, verily, I say unto you, that an hour is coming, and now is, when the dead shall hear the voice of the Son of God, and they that have heard shall live.

²⁵אמן אמן אני אמר לכם כי תבוא שעה ועתה היא אשר ישמעו המתים את קול בן האלהים והשמעים חיה יחיו׃

²⁶For even as the Father has life in himself, so he has given to the Son also to have life in himself,

²⁶כי כאשר לאב יש חיים בעצמו כן נתן גם לבן להיות לו חיים בעצמו׃

²⁷and has given him authority to execute judgment [also], because he is Son of man.

²⁷ואף שלטן נתן לו לעשות משפט כי בן אדם הוא׃

²⁸Wonder not at this, for an hour is coming in which all who are in the tombs shall hear his voice,

²⁸אל תתמהו על זאת כי הנה שעה באה אשר כל שכני קבר את קולו ישמעון׃

²⁹and shall go forth; those that have practised good, to resurrection of life, and those that have done evil, to resurrection of judgment.

²⁹ויצאו עשי הטוב לתקומת החיים ועשי הרע לתקומת המשפט׃

³⁰I cannot do anything of myself; as I hear, I judge, and my judgment is righteous, because I do not seek my will, but the will of him that has sent me.

³⁰לא אוכל לעשות דבר מנפשי כאשר אשמע כן אשפט ומשפטי משפט צדק כי לא אבקש רצוני כי אם רצון האב אשר שלחני׃

³¹If I bear witness concerning myself, my witness is not true.

³¹אם אנכי מעיד עלי עדותי איננה נאמנה׃

³²It is another who bears witness concerning me, and I know that the witness which he bears concerning me is true.

³²יש אחר המעיד עלי וידעתי כי עדותו אשר הוא מעיד עלי נאמנה היא׃

³³Ye have sent unto John, and he has borne witness to the truth.

³³אתם שלחתם אל יוחנן והוא העיד על האמת׃

³⁴But I do not receive witness from man, but I say this that *ye* might be saved.

³⁴ואני אינני לקח עדות מאדם אך אמרתי זאת למען תושעון׃

³⁵*He* was the burning and shining lamp, and ye were willing for a season to rejoice in his light.

³⁵הוא היה הנר הדלק והמאיר ואתם רציתם לשוש כשעה לאורו׃

³⁶But I have the witness [that is] greater than [that] of John; for the works which the Father has given me that I should complete them, the works themselves which I do, bear witness concerning me that the Father has sent me.

³⁶ואני יש לי עדות גדולה מעדות יוחנן כי המעשים אשר נתן לי אבי להשלימם המעשים האלה אשר אני עשה מעידים עלי כי האב שלחני׃

³⁷And the Father who has sent me himself has borne witness concerning me. Ye have neither heard his voice at any time, nor have seen his shape,

³⁷והאב אשר שלחני הוא מעיד עלי ואתם את קולו לא שמעתם מעולם ותמונתו לא ראיתם׃

³⁸and ye have not his word abiding in you; for whom *he* hath sent, him ye do not believe.

³⁸ודברו איננו שכן בקרבכם כי אינכם מאמינים לשלוחו׃

³⁹Ye search the scriptures, for ye think that in them ye have life eternal, and they it is which bear witness concerning me;

³⁹דרשו בכתובים אשר תחשבו שיש לכם חיי עולמים בהם והמה המעידים עלי׃

⁴⁰and ye will not come to me that ye might have life.

⁴⁰ואתם אינכם אבים לבוא אלי להיות לכם חיים׃

⁴¹I do not receive glory from men,

⁴¹לא אקח כבוד מבני אדם׃

⁴²but I know you, that ye have not the love of God in you.

⁴²אכן ידעתי אתכם כי אין אהבת אלהים בקרבכם׃

⁴³I am come in my Father's name, and ye receive me not; if another come in his own name, him ye will receive.

⁴³אני הנה באתי בשם אבי ולא קבלתם אתו ואם יבא אחר בשם עצמו אתו תקבלו׃

⁴⁴How can ye believe, who receive glory one of another, and seek not the glory which [comes] from God alone?

⁴⁴איך תוכלו להאמין אתם הלקחים כבוד איש מרעהו ואת הכבוד אשר מאת האלהים היחיד לא תבקשו׃

⁴⁵Think not that I will accuse you to the Father: there is [one] who accuses you, Moses, on whom ye trust;

⁴⁵אל תחשבו כי אנכי אטען עליכם לפני אבי משה הוא הטען עליכם אשר לו תיחלו׃

⁴⁶for if ye had believed Moses, ye would have believed me, for he wrote of me.

⁴⁶כי לו האמנתם למשה גם לי תאמינו כי הוא כתב עלי׃

⁴⁷But if ye do not believe his writings, how shall ye believe my words?

⁴⁷ואם לכתביו אינכם מאמינים איכה לדברי תאמינו׃