¹On that day they read in the book of Moses in the audience of the people; and there was found written in it that the Ammonite and the Moabite should not come into the congregation of God for ever;

¹ביום ההוא נקרא בספר משה באזני העם ונמצא כתוב בו אשר לא יבוא עמני ומאבי בקהל האלהים עד עולם׃

²because they had not met the children of Israel with bread and with water, and had hired Balaam against them, to curse them; but our God turned the curse into blessing.

²כי לא קדמו את בני ישראל בלחם ובמים וישכר עליו את בלעם לקללו ויהפך אלהינו הקללה לברכה׃

³And it came to pass, when they heard the law, that they separated from Israel all the mixed multitude.

³ויהי כשמעם את התורה ויבדילו כל ערב מישראל׃

⁴And before this, Eliashib the priest, who had the oversight of the chambers of the house of our God, a kinsman of Tobijah,

⁴ולפני מזה אלישיב הכהן נתון בלשכת בית אלהינו קרוב לטוביה׃

⁵had prepared for him a great chamber, where formerly they laid the oblations, the frankincense, and the vessels, and the tithes of the corn, the new wine and the oil, which was commanded for the Levites and the singers and the doorkeepers, and the heave-offerings of the priests.

⁵ויעש לו לשכה גדולה ושם היו לפנים נתנים את המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר מצות הלוים והמשררים והשערים ותרומת הכהנים׃

⁶And during all that [time] I was not at Jerusalem; for in the two-and-thirtieth year of Artaxerxes king of Babylon I came to the king; and after some time I obtained leave of the king.

⁶ובכל זה לא הייתי בירושלם כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך בבל באתי אל המלך ולקץ ימים נשאלתי מן המלך׃

⁷And I came to Jerusalem, and observed the evil that Eliashib had done for Tobijah, in preparing him a chamber in the courts of the house of God.

⁷ואבוא לירושלם ואבינה ברעה אשר עשה אלישיב לטוביה לעשות לו נשכה בחצרי בית האלהים׃

⁸And it grieved me much, and I cast forth all the household stuff of Tobijah out of the chamber.

⁸וירע לי מאד ואשליכה את כל כלי בית טוביה החוץ מן הלשכה׃

⁹And I commanded, and they purified the chambers; and thither brought I again the vessels of the house of God, the oblation and the frankincense.

⁹ואמרה ויטהרו הלשכות ואשיבה שם כלי בית האלהים את המנחה והלבונה׃

¹⁰And I perceived that the portions of the Levites had not been given, and that the Levites and the singers that did the work had fled every one to his field.

¹⁰ואדעה כי מניות הלוים לא נתנה ויברחו איש לשדהו הלוים והמשררים עשי המלאכה׃

¹¹Then I contended with the rulers, and said, Why is the house of God forsaken? And I gathered them together and set them in their place.

¹¹ואריבה את הסגנים ואמרה מדוע נעזב בית האלהים ואקבצם ואעמדם על עמדם׃

¹²And all Judah brought the tithe of the corn and the new wine and the oil into the storehouses.

¹²וכל יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות׃

¹³And I made storekeepers over the storehouses: Shelemiah the priest, and Zadok the scribe, and of the Levites, Pedaiah; and subordinate to them, Hanan the son of Zaccur, the son of Mattaniah; for they were esteemed faithful, and their office was to distribute to their brethren.

¹³ואוצרה על אוצרות שלמיה הכהן וצדוק הסופר ופדיה מן הלוים ועל ידם חנן בן זכור בן מתניה כי נאמנים נחשבו ועליהם לחלק לאחיהם׃

¹⁴Remember me, O my God, concerning this, and wipe not out my good deeds which I have done for the house of my God, and for the charges thereof!

¹⁴זכרה לי אלהי על זאת ואל תמח חסדי אשר עשיתי בבית אלהי ובמשמריו׃

¹⁵In those days I saw in Judah some treading winepresses on the sabbath, and bringing in sheaves, and lading them on asses; as also wine, grapes and figs, and all manner of burdens; and they brought them into Jerusalem on the sabbath day; and I protested in the day on which they sold the victuals.

¹⁵בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים על החמרים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד ביום מכרם ציד׃

¹⁶Men of Tyre also dwelt therein, who brought fish and all manner of ware, and sold it on the sabbath to the children of Judah, and in Jerusalem.

¹⁶והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל מכר ומכרים בשבת לבני יהודה ובירושלם׃

¹⁷And I contended with the nobles of Judah, and said to them, What evil thing is this which ye do, profaning the sabbath day?

¹⁷ואריבה את חרי יהודה ואמרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עשים ומחללים את יום השבת׃

¹⁸Did not your fathers thus, and did not our God bring all this evil upon us and upon this city? And ye will bring more wrath against Israel by profaning the sabbath.

¹⁸הלוא כה עשו אבתיכם ויבא אלהינו עלינו את כל הרעה הזאת ועל העיר הזאת ואתם מוסיפים חרון על ישראל לחלל את השבת׃

¹⁹And it came to pass, that when it began to be dark in the gates of Jerusalem before the sabbath, I commanded that the gates should be shut; and I commanded that they should not be opened till after the sabbath. And I set [some] of my servants at the gates, so that no burden should be brought in on the sabbath day.

¹⁹ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת ומנערי העמדתי על השערים לא יבוא משא ביום השבת׃

²⁰And the dealers and sellers of all kind of ware passed the night without Jerusalem once or twice.

²⁰וילינו הרכלים ומכרי כל ממכר מחוץ לירושלם פעם ושתים׃

²¹And I testified against them, and said to them, Why do ye pass the night before the wall? if ye do so again, I will lay hands on you. From that time forth they came not on the sabbath.

²¹ואעידה בהם ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה אם תשנו יד אשלח בכם מן העת ההיא לא באו בשבת׃

²²And I commanded the Levites that they should purify themselves, and that they should come and keep the gates, to hallow the sabbath day. Remember this also for me, my God, and spare me according to thy great loving-kindness!

²²ואמרה ללוים אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים לקדש את יום השבת גם זאת זכרה לי אלהי וחוסה עלי כרב חסדך׃

²³In those days also I saw Jews that had married wives of Ashdod, of Ammon, [and] of Moab.

²³גם בימים ההם ראיתי את היהודים השיבו נשים אשדודיות עמוניות מואביות׃

²⁴And their children spoke half in the language of Ashdod, and could not speak in the Jews' language, but according to the language of each people.

²⁴ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם׃

²⁵And I contended with them, and cursed them, and smote certain of them and plucked off their hair, and adjured them by God [saying], Ye shall not give your daughters to their sons, nor take their daughters for your sons or for yourselves.

²⁵ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים אם תתנו בנתיכם לבניהם ואם תשאו מבנתיהם לבניכם ולכם׃

²⁶Did not Solomon king of Israel sin by these things? Yet among the many nations was there no king like him, who was beloved of his God, and God made him king over all Israel; but even him did foreign wives cause to sin.

²⁶הלוא על אלה חטא שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא היה מלך כמהו ואהוב לאלהיו היה ויתנהו אלהים מלך על כל ישראל גם אותו החטיאו הנשים הנכריות׃

²⁷And should we hearken to you to do all this great evil, to act unfaithfully to our God by marrying foreign wives?

²⁷ולכם הנשמע לעשת את כל הרעה הגדולה הזאת למעל באלהינו להשיב נשים נכריות׃

²⁸And [one] of the sons of Joiada, the son of Eliashib the high priest, was son-in-law to Sanballat the Horonite; and I chased him from me.

²⁸ומבני יוידע בן אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי׃

²⁹Remember them, my God, for they are polluters of the priesthood, and of the covenant of the priesthood and of the Levites!

²⁹זכרה להם אלהי על גאלי הכהנה וברית הכהנה והלוים׃

³⁰And I purified them from all foreigners, and appointed the charges of the priests and the Levites, every one in his service;

³⁰וטהרתים מכל נכר ואעמידה משמרות לכהנים וללוים איש במלאכתו׃

³¹and for the wood-offering, at times appointed, and for the first-fruits. Remember me, O my God, for good!

³¹ולקרבן העצים בעתים מזמנות ולבכורים זכרה לי אלהי לטובה׃