1Voici les noms des fils d'Israël, venus en Egypte avec Jacob et la famille de chacun d'eux:
1ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו׃
2Ruben, Siméon, Lévi, Juda,
2ראובן שמעון לוי ויהודה׃
3Issacar, Zabulon, Benjamin,
3יששכר זבולן ובנימן׃
4Dan, Nephthali, Gad et Aser.
4דן ונפתלי גד ואשר׃
5Les personnes issues de Jacob étaient au nombre de soixante-dix en tout. Joseph était alors en Egypte.
5ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים׃
6Joseph mourut, ainsi que tous ses frères et toute cette génération-là.
6וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא׃
7Les enfants d'Israël furent féconds et multiplièrent, ils s'accrurent et devinrent de plus en plus puissants. Et le pays en fut rempli.
7ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם׃
8Il s'éleva sur l'Egypte un nouveau roi, qui n'avait point connu Joseph.
8ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף׃
9Il dit à son peuple: Voilà les enfants d'Israël qui forment un peuple plus nombreux et plus puissant que nous.
9ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו׃
10Allons! montrons-nous habiles à son égard; empêchons qu'il ne s'accroisse, et que, s'il survient une guerre, il ne se joigne à nos ennemis, pour nous combattre et sortir ensuite du pays.
10הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ׃
11Et l'on établit sur lui des chefs de corvées, afin de l'accabler de travaux pénibles. C'est ainsi qu'il bâtit les villes de Pithom et de Ramsès, pour servir de magasins à Pharaon.
11וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס׃
12Mais plus on l'accablait, plus il multipliait et s'accroissait; et l'on prit en aversion les enfants d'Israël.
12וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל׃
13Alors les Egyptiens réduisirent les enfants d'Israël à une dure servitude.
13ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך׃
14Ils leur rendirent la vie amère par de rudes travaux en argile et en briques, et par tous les ouvrages des champs: et c'était avec cruauté qu'ils leur imposaient toutes ces charges.
14וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך׃
15Le roi d'Egypte parla aussi aux sages-femmes des Hébreux, nommées l'une Schiphra, et l'autre Pua.
15ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה׃
16Il leur dit: Quand vous accoucherez les femmes des Hébreux et que vous les verrez sur les sièges, si c'est un garçon, faites-le mourir; si c'est une fille, laissez-la vivre.
16ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת היא וחיה׃
17Mais les sages-femmes craignirent Dieu, et ne firent point ce que leur avait dit le roi d'Egypte; elles laissèrent vivre les enfants.
17ותיראן המילדת את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים׃
18Le roi d'Egypte appela les sages-femmes, et leur dit: Pourquoi avez-vous agi ainsi, et avez-vous laissé vivre les enfants?
18ויקרא מלך מצרים למילדת ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים׃
19Les sages-femmes répondirent à Pharaon: C'est que les femmes des Hébreux ne sont pas comme les Egyptiennes; elles sont vigoureuses et elles accouchent avant l'arrivée de la sage-femme.
19ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצרית העברית כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו׃
20Dieu fit du bien aux sages-femmes; et le peuple multiplia et devint très nombreux.
20וייטב אלהים למילדת וירב העם ויעצמו מאד׃
21Parce que les sages-femmes avaient eu la crainte de Dieu, Dieu fit prospérer leurs maisons.
21ויהי כי יראו המילדת את האלהים ויעש להם בתים׃
22Alors Pharaon donna cet ordre à tout son peuple: Vous jetterez dans le fleuve tout garçon qui naîtra, et vous laisserez vivre toutes les filles.
22ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון׃