¹Et toi, prononce une complainte sur les princes d'Israël,

¹ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל׃

²et dis: Ta mère, qu'était-ce? Une lionne. Elle était couchée parmi les lions; C'est au milieu des lionceaux Qu'elle a élevé ses petits.

²ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפרים רבתה גוריה׃

³Elle éleva l'un de ses petits, Qui devint un jeune lion, Et qui apprit à déchirer sa proie; Il dévora des hommes.

³ותעל אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל׃

⁴Les nations entendirent parler de lui, Et il fut pris dans leur fosse; Elles mirent une boucle à ses narines et l'emmenèrent Dans le pays d'Egypte.

⁴וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש ויבאהו בחחים אל ארץ מצרים׃

⁵Quand la lionne vit qu'elle attendait en vain, Qu'elle était trompée dans son espérance, Elle prit un autre de ses petits, Et en fit un jeune lion.

⁵ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו׃

⁶Il marcha parmi les lions, Il devint un jeune lion, Et il apprit à déchirer sa proie; Il dévora des hommes.

⁶ויתהלך בתוך אריות כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל׃

⁷Il força leurs palais, Et détruisit leurs villes; Le pays, tout ce qui s'y trouvait, fut ravagé, Au bruit de ses rugissements.

⁷וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם ארץ ומלאה מקול שאגתו׃

⁸Contre lui se rangèrent les nations D'alentour, des provinces; Elles tendirent sur lui leur rets, Et il fut pris dans leur fosse.

⁸ויתנו עליו גוים סביב ממדינות ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש׃

⁹Elles mirent une boucle à ses narines, le placèrent dans une cage, Et l'emmenèrent auprès du roi de Babylone; Puis elles le conduisirent dans une forteresse, Afin qu'on n'entende plus sa voix sur les montagnes d'Israël.

⁹ויתנהו בסוגר בחחים ויבאהו אל מלך בבל יבאהו במצדות למען לא ישמע קולו עוד אל הרי ישראל׃

¹⁰Ta mère était, comme toi, semblable à une vigne, Plantée près des eaux. Elle était féconde et chargée de branches, A cause de l'abondance des eaux.

¹⁰אמך כגפן בדמך על מים שתולה פריה וענפה היתה ממים רבים׃

¹¹Elle avait de vigoureux rameaux pour des sceptres de souverains; Par son élévation elle dominait les branches touffues; Elle attirait les regards par sa hauteur, Et par la multitude de ses rameaux.

¹¹ויהיו לה מטות עז אל שבטי משלים ותגבה קומתו על בין עבתים וירא בגבהו ברב דליתיו׃

¹²Mais elle a été arrachée avec fureur et jetée par terre; Le vent d'orient a desséché son fruit; Ses rameaux vigoureux ont été rompus et desséchés; Le feu les a dévorés.

¹²ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו׃

¹³Et maintenant elle est plantée dans le désert, Dans une terre sèche et aride.

¹³ועתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא׃

¹⁴Le feu est sorti de ses branches, Et a dévoré son fruit; Elle n'a plus de rameau vigoureux Pour un sceptre de souverain. C'est là une complainte, et cela servira de complainte.

¹⁴ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא היה בה מטה עז שבט למשול קינה היא ותהי לקינה׃