¹L'Eternel se souvint de ce qu'il avait dit à Sara, et l'Eternel accomplit pour Sara ce qu'il avait promis.

¹ויהוה פקד את שרה כאשר אמר ויעש יהוה לשרה כאשר דבר׃

²Sara devint enceinte, et elle enfanta un fils à Abraham dans sa vieillesse, au temps fixé dont Dieu lui avait parlé.

²ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו למועד אשר דבר אתו אלהים׃

³Abraham donna le nom d'Isaac au fils qui lui était né, que Sara lui avait enfanté.

³ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק׃

⁴Abraham circoncit son fils Isaac, âgé de huit jours, comme Dieu le lui avait ordonné.

⁴וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אתו אלהים׃

⁵Abraham était âgé de cent ans, à la naissance d'Isaac, son fils.

⁵ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו׃

⁶Et Sara dit: Dieu m'a fait un sujet de rire; quiconque l'apprendra rira de moi.

⁶ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים כל השמע יצחק לי׃

⁷Elle ajouta: Qui aurait dit à Abraham: Sara allaitera des enfants? Cependant je lui ai enfanté un fils dans sa vieillesse.

⁷ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקניו׃

⁸L'enfant grandit, et fut sevré; et Abraham fit un grand festin le jour où Isaac fut sevré.

⁸ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק׃

⁹Sara vit rire le fils qu'Agar, l'Egyptienne, avait enfanté à Abraham;

⁹ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק׃

¹⁰et elle dit à Abraham: Chasse cette servante et son fils, car le fils de cette servante n'héritera pas avec mon fils, avec Isaac.

¹⁰ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק׃

¹¹Cette parole déplut fort aux yeux d'Abraham, à cause de son fils.

¹¹וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו׃

¹²Mais Dieu dit à Abraham: Que cela ne déplaise pas à tes yeux, à cause de l'enfant et de ta servante. Accorde à Sara tout ce qu'elle te demandera; car c'est d'Isaac que sortira une postérité qui te sera propre.

¹²ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע׃

¹³Je ferai aussi une nation du fils de ta servante; car il est ta postérité.

¹³וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא׃

¹⁴Abraham se leva de bon matin; il prit du pain et une outre d'eau, qu'il donna à Agar et plaça sur son épaule; il lui remit aussi l'enfant, et la renvoya. Elle s'en alla, et s'égara dans le désert de Beer-Schéba.

¹⁴וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע׃

¹⁵Quand l'eau de l'outre fut épuisée, elle laissa l'enfant sous un des arbrisseaux,

¹⁵ויכלו המים מן החמת ותשלך את הילד תחת אחד השיחם׃

¹⁶et alla s'asseoir vis-à-vis, à une portée d'arc; car elle disait: Que je ne voie pas mourir mon enfant! Elle s'assit donc vis-à-vis de lui, éleva la voix et pleura.

¹⁶ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד ותשב מנגד ותשא את קלה ותבך׃

¹⁷Dieu entendit la voix de l'enfant; et l'ange de Dieu appela du ciel Agar, et lui dit: Qu'as-tu, Agar? Ne crains point, car Dieu a entendu la voix de l'enfant dans le lieu où il est.

¹⁷וישמע אלהים את קול הנער ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים ויאמר לה מה לך הגר אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם׃

¹⁸Lève-toi, prends l'enfant, saisis-le de ta main; car je ferai de lui une grande nation.

¹⁸קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו כי לגוי גדול אשימנו׃

¹⁹Et Dieu lui ouvrit les yeux, et elle vit un puits d'eau; elle alla remplir d'eau l'outre, et donna à boire à l'enfant.

¹⁹ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער׃

²⁰Dieu fut avec l'enfant, qui grandit, habita dans le désert, et devint tireur d'arc.

²⁰ויהי אלהים את הנער ויגדל וישב במדבר ויהי רבה קשת׃

²¹Il habita dans le désert de Paran, et sa mère lui prit une femme du pays d'Egypte.

²¹וישב במדבר פארן ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים׃

²²En ce temps-là, Abimélec, accompagné de Picol, chef de son armée, parla ainsi à Abraham: Dieu est avec toi dans tout ce que tu fais.

²²ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר אלהים עמך בכל אשר אתה עשה׃

²³Jure-moi maintenant ici, par le nom de Dieu, que tu ne tromperas ni moi, ni mes enfants, ni mes petits-enfants, et que tu auras pour moi et le pays où tu séjournes la même bienveillance que j'ai eue pour toi.

²³ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה׃

²⁴Abraham dit: Je le jurerai.

²⁴ויאמר אברהם אנכי אשבע׃

²⁵Mais Abraham fit des reproches à Abimélec, au sujet d'un puits d'eau, dont s'étaient emparés de force les serviteurs d'Abimélec.

²⁵והוכח אברהם את אבימלך על אדות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך׃

²⁶Abimélec répondit: J'ignore qui a fait cette chose-là; tu ne m'en as point informé, et moi, je ne l'apprends qu'aujourd'hui.

²⁶ויאמר אבימלך לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום׃

²⁷Et Abraham prit des brebis et des boeufs, qu'il donna à Abimélec; et ils firent tous deux alliance.

²⁷ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית׃

²⁸Abraham mit à part sept jeunes brebis.

²⁸ויצב אברהם את שבע כבשת הצאן לבדהן׃

²⁹Et Abimélec dit à Abraham: Qu'est-ce que ces sept jeunes brebis, que tu as mises à part?

²⁹ויאמר אבימלך אל אברהם מה הנה שבע כבשת האלה אשר הצבת לבדנה׃

³⁰Il répondit: Tu accepteras de ma main ces sept brebis, afin que cela me serve de témoignage que j'ai creusé ce puits.

³⁰ויאמר כי את שבע כבשת תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת׃

³¹C'est pourquoi on appelle ce lieu Beer-Schéba; car c'est là qu'ils jurèrent l'un et l'autre.

³¹על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם׃

³²Ils firent donc alliance à Beer-Schéba. Après quoi, Abimélec se leva, avec Picol, chef de son armée; et ils retournèrent au pays des Philistins.

³²ויכרתו ברית בבאר שבע ויקם אבימלך ופיכל שר צבאו וישבו אל ארץ פלשתים׃

³³Abraham planta des tamariscs à Beer-Schéba; et là il invoqua le nom de l'Eternel, Dieu de l'éternité.

³³ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם יהוה אל עולם׃

³⁴Abraham séjourna longtemps dans le pays des Philistins.

³⁴ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים׃