¹Ils arrivèrent à l'autre bord de la mer, dans le pays des Gadaréniens.

¹ויבאו אל עבר הים אל ארץ הגדרים׃

²Aussitôt que Jésus fut hors de la barque, il vint au-devant de lui un homme, sortant des sépulcres, et possédé d'un esprit impur.

²והוא יצא מן האניה והנה איש בא לקראתו מבין הקברים אשר רוח טמאה בו׃

³Cet homme avait sa demeure dans les sépulcres, et personne ne pouvait plus le lier, même avec une chaîne.

³ומושבו בקברים וגם בעבתים לא יכל איש לאסרו׃

⁴Car souvent il avait eu les fers aux pieds et avait été lié de chaînes, mais il avait rompu les chaînes et brisé les fers, et personne n'avait la force de le dompter.

⁴כי פעמים הרבה אסרוהו בכבלים ובעבתים וינתק את העבתים וישבר את הכבלים ואין איש יכל לכבשו׃

⁵Il était sans cesse, nuit et jour, dans les sépulcres et sur les montagnes, criant, et se meurtrissant avec des pierres.

⁵ותמיד לילה ויומם היה בהרים ובקברים צעק ופצע את עצמו באבנים׃

⁶Ayant vu Jésus de loin, il accourut, se prosterna devant lui,

⁶ויהי כראותו את ישוע מרחוק וירץ וישתחו לו׃

⁷et s'écria d'une voix forte: Qu'y a-t-il entre moi et toi, Jésus, Fils du Dieu Très-Haut? Je t'en conjure au nom de Dieu, ne me tourmente pas.

⁷ויצעק בקול גדול ויאמר מה לי ולך ישוע בן אל עליון באלהים אני משביעך אשר לא תענני׃

⁸Car Jésus lui disait: Sors de cet homme, esprit impur!

⁸כי הוא אמר אליו צא רוח טמא מן האדם הזה׃

⁹Et, il lui demanda: Quel est ton nom? Légion est mon nom, lui répondit-il, car nous sommes plusieurs.

⁹וישאל אתו מה שמך ויען ויאמר לגיון שמי כי רבים אנחנו׃

¹⁰Et il le priait instamment de ne pas les envoyer hors du pays.

¹⁰ויתחנן אליו מאד לבלתי שלחם אל מחוץ לארץ׃

¹¹Il y avait là, vers la montagne, un grand troupeau de pourceaux qui paissaient.

¹¹ועדר חזירים רבים היה שם במרעה ההרים׃

¹²Et les démons le prièrent, disant: Envoie-nous dans ces pourceaux, afin que nous entrions en eux.

¹²ויתחננו לו כל השדים לאמר שלחנו אל החזירים ונבאה אל תוכם׃

¹³Il le leur permit. Et les esprits impurs sortirent, entrèrent dans les pourceaux, et le troupeau se précipita des pentes escarpées dans la mer: il y en avait environ deux mille, et ils se noyèrent dans la mer.

¹³וינח להם ויצאו רוחות הטמאה ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים כאלפים במספר ויטבעו בים׃

¹⁴Ceux qui les faisaient paître s'enfuirent, et répandirent la nouvelle dans la ville et dans les campagnes. Les gens allèrent voir ce qui était arrivé.

¹⁴וינוסו רעי החזירים ויגידו זאת בעיר ובשדות ויצאו לראות מה נהיתה׃

¹⁵Ils vinrent auprès de Jésus, et ils virent le démoniaque, celui qui avait eu la légion, assis, vêtu, et dans son bon sens; et ils furent saisis de frayeur.

¹⁵ויבאו אל ישוע ויראו את אחוז השדים אשר הלגיון בו והוא יושב מלבש וטוב שכל וייראו׃

¹⁶Ceux qui avaient vu ce qui s'était passé leur racontèrent ce qui était arrivé au démoniaque et aux pourceaux.

¹⁶ויספרו להם הראים את אשר נעשה לאחוז השדים ואת דבר החזירים׃

¹⁷Alors ils se mirent à supplier Jésus de quitter leur territoire.

¹⁷ויחלו להתחנן לו לסור מגבוליהם׃

¹⁸Comme il montait dans la barque, celui qui avait été démoniaque lui demanda la permission de rester avec lui.

¹⁸ויהי ברדתו אל האניה התחנן אליו האיש אשר היה אחוז שדים לתתו לשבת עמו׃

¹⁹Jésus ne le lui permit pas, mais il lui dit: Va dans ta maison, vers les tiens, et raconte-leur tout ce que le Seigneur t'a fait, et comment il a eu pitié de toi.

¹⁹ולא הניח לו כי אם אמר אליו שוב לביתך אל בני משפחתך והגד להם את הגדלות אשר עשה לך יהוה ויחנך׃

²⁰Il s'en alla, et se mit à publier dans la Décapole tout ce que Jésus avait fait pour lui. Et tous furent dans l'étonnement.

²⁰וילך לו ויחל לקרא בעשר הערים את הגדלות אשר עשה לו ישוע ויתמהו כלם׃

²¹Jésus dans la barque regagna l'autre rive, où une grande foule s'assembla près de lui. Il était au bord de la mer.

²¹וישב ישוע לעבר באניה אל עבר הים ויקהל אליו המון רב והוא על שפת הים׃

²²Alors vint un des chefs de la synagogue, nommé Jaïrus, qui, l'ayant aperçu, se jeta à ses pieds,

²²והנה בא אחד מראשי הכנסת ושמו יאיר וירא אתו ויפל לרגליו׃

²³et lui adressa cette instante prière: Ma petite fille est à l'extrémité, viens, impose-lui les mains, afin qu'elle soit sauvée et qu'elle vive.

²³ויתחנן אליו מאד לאמר בתי הקטנה חלתה עד למות אנא בוא נא ושים ידיך עליה למען תרפא ותחיה׃

²⁴Jésus s'en alla avec lui. Et une grande foule le suivait et le pressait.

²⁴וילך אתו וילכו אחריו המון רב וידחקהו׃

²⁵Or, il y avait une femme atteinte d'une perte de sang depuis douze ans.

²⁵ואשה היתה זבת דם שתים עשרה שנה׃

²⁶Elle avait beaucoup souffert entre les mains de plusieurs médecins, elle avait dépensé tout ce qu'elle possédait, et elle n'avait éprouvé aucun soulagement, mais était allée plutôt en empirant.

²⁶והיא סבלה הרבה תחת ידי רפאים רבים והוציאה את כל אשר לה ולא להועיל ויהי חליה חזק מאד׃

²⁷Ayant entendu parler de Jésus, elle vint dans la foule par derrière, et toucha son vêtement.

²⁷ויהי כשמעה את שמע ישוע ותבוא בהמון העם מאחריו ותגע בבגדו׃

²⁸Car elle disait: Si je puis seulement toucher ses vêtements, je serai guérie.

²⁸כי אמרה רק אם אגע בבגדיו אושע׃

²⁹Au même instant la perte de sang s'arrêta, et elle sentit dans son corps qu'elle était guérie de son mal.

²⁹וייבש מקור דמיה פתאם ותבן בבשרה כי נרפא נגעה׃

³⁰Jésus connut aussitôt en lui-même qu'une force était sortie de lui; et, se retournant au milieu de la foule, il dit: Qui a touché mes vêtements?

³⁰וברגע ידע ישוע בנפשו כי גבורה יצאה ממנו ויפן בתוך העם ויאמר מי נגע בבגדי׃

³¹Ses disciples lui dirent: Tu vois la foule qui te presse, et tu dis: Qui m'a touché?

³¹ויאמר אליו תלמידיו אתה ראה את ההמון דוחק אתך ואמרת מי נגע בי׃

³²Et il regardait autour de lui, pour voir celle qui avait fait cela.

³²ויבט סביב לראות את אשר עשתה זאת׃

³³La femme, effrayée et tremblante, sachant ce qui s'était passé en elle, vint se jeter à ses pieds, et lui dit toute la vérité.

³³ותירא האשה ותחרד כי ידעה את אשר נעשה לה ותבא ותפל לפניו ותגד לו את האמת כלה׃

³⁴Mais Jésus lui dit: Ma fille, ta foi t'a sauvée; va en paix, et sois guérie de ton mal.

³⁴ויאמר אליה בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום וחיית מנגעך׃

³⁵Comme il parlait encore, survinrent de chez le chef de la synagogue des gens qui dirent: Ta fille est morte; pourquoi importuner davantage le maître?

³⁵עודנו מדבר והנה באים מבית ראש הכנסת לאמר בתך מתה למה תטריח עוד את המורה׃

³⁶Mais Jésus, sans tenir compte de ces paroles, dit au chef de la synagogue: Ne crains pas, crois seulement.

³⁶וכשמע ישוע את הדבר אשר דברו ויאמר אל ראש הכנסת אל תירא רק האמינה׃

³⁷Et il ne permit à personne de l'accompagner, si ce n'est à Pierre, à Jacques, et à Jean, frère de Jacques.

³⁷ולא הניח לאיש ללכת אתו בלתי אם לפטרוס וליעקב וליוחנן אחי יעקב׃

³⁸Ils arrivèrent à la maison du chef de la synagogue, où Jésus vit une foule bruyante et des gens qui pleuraient et poussaient de grands cris.

³⁸ויבא בית ראש הכנסת וירא המון הבכים והמיללים הרבה׃

³⁹Il entra, et leur dit: Pourquoi faites-vous du bruit, et pourquoi pleurez-vous? L'enfant n'est pas morte, mais elle dort.

³⁹ובבאו אמר אליהם מה תהמו ותבכו הנערה לא מתה אך ישנה היא׃

⁴⁰Et ils se moquaient de lui. Alors, ayant fait sortir tout le monde, il prit avec lui le père et la mère de l'enfant, et ceux qui l'avaient accompagné, et il entra là où était l'enfant.

⁴⁰וישחקו לו והוא גרש את כלם ויקח את אבי הנערה ואת אמה ואת אשר אתו ויבא החדרה אשר שם שכבת הנערה׃

⁴¹Il la saisit par la main, et lui dit: Talitha koumi, ce qui signifie: Jeune fille, lève-toi, je te le dis.

⁴¹ויאחז ביד הנערה ויאמר אליה טליתא קומי אשר פרושו הילדה אני אמר לך קומי נא׃

⁴²Aussitôt la jeune fille se leva, et se mit à marcher; car elle avait douze ans. Et ils furent dans un grand étonnement.

⁴²ומיד קמה הילדה ותתהלך והיא בת שתים עשרה שנה וישמו שמה גדולה׃

⁴³Jésus leur adressa de fortes recommandations, pour que personne ne sût la chose; et il dit qu'on donnât à manger à la jeune fille.

⁴³ויזהר אותם מאד שלא יודע הדבר לאיש ויאמר לתת לה לאכול׃