¹Jésus, prenant la parole, leur parla de nouveau en paraboles, et il dit:

¹ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃

²Le royaume des cieux est semblable à un roi qui fit des noces pour son fils.

²דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו׃

³Il envoya ses serviteurs appeler ceux qui étaient invités aux noces; mais ils ne voulurent pas venir.

³וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא׃

⁴Il envoya encore d'autres serviteurs, en disant: Dites aux conviés: Voici, j'ai préparé mon festin; mes boeufs et mes bêtes grasses sont tués, tout est prêt, venez aux noces.

⁴ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה׃

⁵Mais, sans s'inquiéter de l'invitation, ils s'en allèrent, celui-ci à son champ, celui-là à son trafic;

⁵והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו׃

⁶et les autres se saisirent des serviteurs, les outragèrent et les tuèrent.

⁶והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃

⁷Le roi fut irrité; il envoya ses troupes, fit périr ces meurtriers, et brûla leur ville.

⁷ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃

⁸Alors il dit à ses serviteurs: Les noces sont prêtes; mais les conviés n'en étaient pas dignes.

⁸אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃

⁹Allez donc dans les carrefours, et appelez aux noces tous ceux que vous trouverez.

⁹לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה׃

¹⁰Ces serviteurs allèrent dans les chemins, rassemblèrent tous ceux qu'ils trouvèrent, méchants et bons, et la salle des noces fut pleine de convives.

¹⁰ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים׃

¹¹Le roi entra pour voir ceux qui étaient à table, et il aperçut là un homme qui n'avait pas revêtu un habit de noces.

¹¹ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃

¹²Il lui dit: Mon ami, comment es-tu entré ici sans avoir un habit de noces? Cet homme eut la bouche fermée.

¹²ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃

¹³Alors le roi dit aux serviteurs: Liez-lui les pieds et les mains, et jetez-le dans les ténèbres du dehors, où il y aura des pleurs et des grincements de dents.

¹³ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃

¹⁴Car il y a beaucoup d'appelés, mais peu d'élus.

¹⁴כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃

¹⁵Alors les pharisiens allèrent se consulter sur les moyens de surprendre Jésus par ses propres paroles.

¹⁵וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃

¹⁶Ils envoyèrent auprès de lui leurs disciples avec les hérodiens, qui dirent: Maître, nous savons que tu es vrai, et que tu enseignes la voie de Dieu selon la vérité, sans t'inquiéter de personne, car tu ne regardes pas à l'apparence des hommes.

¹⁶וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃

¹⁷Dis-nous donc ce qu'il t'en semble: est-il permis, ou non, de payer le tribut à César?

¹⁷לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃

¹⁸Jésus, connaissant leur méchanceté, répondit: Pourquoi me tentez-vous, hypocrites?

¹⁸וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני׃

¹⁹Montrez-moi la monnaie avec laquelle on paie le tribut. Et ils lui présentèrent un denier.

¹⁹הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר׃

²⁰Il leur demanda: De qui sont cette effigie et cette inscription?

²⁰ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו׃

²¹De César, lui répondirent-ils. Alors il leur dit: Rendez donc à César ce qui est à César, et à Dieu ce qui est à Dieu.

²¹ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃

²²Etonnés de ce qu'ils entendaient, ils le quittèrent, et s'en allèrent.

²²וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם׃

²³Le même jour, les sadducéens, qui disent qu'il n'y a point de résurrection, vinrent auprès de Jésus, et lui firent cette question:

²³ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃

²⁴Maître, Moïse a dit: Si quelqu'un meurt sans enfants, son frère épousera sa veuve, et suscitera une postérité à son frère.

²⁴רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו׃

²⁵Or, il y avait parmi nous sept frères. Le premier se maria, et mourut; et, comme il n'avait pas d'enfants, il laissa sa femme à son frère.

²⁵ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו׃

²⁶Il en fut de même du second, puis du troisième, jusqu'au septième.

²⁶וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃

²⁷Après eux tous, la femme mourut aussi.

²⁷ואחרי כלם מתה גם האשה׃

²⁸A la résurrection, duquel des sept sera-t-elle donc la femme? Car tous l'ont eue.

²⁸ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃

²⁹Jésus leur répondit: Vous êtes dans l'erreur, parce que vous ne comprenez ni les Ecritures, ni la puissance de Dieu.

²⁹ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים׃

³⁰Car, à la résurrection, les hommes ne prendront point de femmes, ni les femmes de maris, mais ils seront comme les anges de Dieu dans le ciel.

³⁰כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃

³¹Pour ce qui est de la résurrection des morts, n'avez-vous pas lu ce que Dieu vous a dit:

³¹ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃

³²Je suis le Dieu d'Abraham, le Dieu d'Isaac, et le Dieu de Jacob? Dieu n'est pas Dieu des morts, mais des vivants.

³²אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים׃

³³La foule, qui écoutait, fut frappée de l'enseignement de Jésus.

³³וישמע המון העם וישתומממו על תורתו׃

³⁴Les pharisiens, ayant appris qu'il avait réduit au silence les sadducéens, se rassemblèrent,

³⁴והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃

³⁵et l'un d'eux, docteur de la loi, lui fit cette question, pour l'éprouver:

³⁵ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר׃

³⁶Maître, quel est le plus grand commandement de la loi?

³⁶רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה׃

³⁷Jésus lui répondit: Tu aimeras le Seigneur, ton Dieu, de tout ton coeur, de toute ton âme, et de toute ta pensée.

³⁷ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך׃

³⁸C'est le premier et le plus grand commandement.

³⁸זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃

³⁹Et voici le second, qui lui est semblable: Tu aimeras ton prochain comme toi-même.

³⁹והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃

⁴⁰De ces deux commandements dépendent toute la loi et les prophètes.

⁴⁰בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים׃

⁴¹Comme les pharisiens étaient assemblés, Jésus les interrogea,

⁴¹ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃

⁴²en disant: Que pensez-vous du Christ? De qui est-il fils? Ils lui répondirent: De David.

⁴²מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד׃

⁴³Et Jésus leur dit: Comment donc David, animé par l'Esprit, l'appelle-t-il Seigneur, lorsqu'il dit:

⁴³ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו׃

⁴⁴Le Seigneur a dit à mon Seigneur: Assieds-toi à ma droite, Jusqu'à ce que je fasse de tes ennemis ton marchepied?

⁴⁴נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃

⁴⁵Si donc David l'appelle Seigneur, comment est-il son fils?

⁴⁵ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃

⁴⁶Nul ne put lui répondre un mot. Et, depuis ce jour, personne n'osa plus lui proposer des questions.

⁴⁶ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו׃