¹Marie et Aaron parlèrent contre Moïse au sujet de la femme éthiopienne qu'il avait prise, car il avait pris une femme éthiopienne.

¹ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח׃

²Ils dirent: Est-ce seulement par Moïse que l'Eternel parle? N'est-ce pas aussi par nous qu'il parle? Et l'Eternel l'entendit.

²ויאמרו הרק אך במשה דבר יהוה הלא גם בנו דבר וישמע יהוה׃

³Or, Moïse était un homme fort patient, plus qu'aucun homme sur la face de la terre.

³והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה׃

⁴Soudain l'Eternel dit à Moïse, à Aaron et à Marie: Allez, vous trois, à la tente d'assignation. Et ils y allèrent tous les trois.

⁴ויאמר יהוה פתאם אל משה ואל אהרן ואל מרים צאו שלשתכם אל אהל מועד ויצאו שלשתם׃

⁵L'Eternel descendit dans la colonne de nuée, et il se tint à l'entrée de la tente. Il appela Aaron et Marie, qui s'avancèrent tous les deux.

⁵וירד יהוה בעמוד ענן ויעמד פתח האהל ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם׃

⁶Et il dit: Ecoutez bien mes paroles! Lorsqu'il y aura parmi vous un prophète, c'est dans une vision que moi, l'Eternel, je me révélerai à lui, c'est dans un songe que je lui parlerai.

⁶ויאמר שמעו נא דברי אם יהיה נביאכם יהוה במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו׃

⁷Il n'en est pas ainsi de mon serviteur Moïse. Il est fidèle dans toute ma maison.

⁷לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא׃

⁸Je lui parle bouche à bouche, je me révèle à lui sans énigmes, et il voit une représentation de l'Eternel. Pourquoi donc n'avez-vous pas craint de parler contre mon serviteur, contre Moïse?

⁸פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת ותמנת יהוה יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה׃

⁹La colère de l'Eternel s'enflamma contre eux. Et il s'en alla.

⁹ויחר אף יהוה בם וילך׃

¹⁰La nuée se retira de dessus la tente. Et voici, Marie était frappée d'une lèpre, blanche comme la neige. Aaron se tourna vers Marie; et voici, elle avait la lèpre.

¹⁰והענן סר מעל האהל והנה מרים מצרעת כשלג ויפן אהרן אל מרים והנה מצרעת׃

¹¹Alors Aaron dit à Moïse: De grâce, mon seigneur, ne nous fais pas porter la peine du péché que nous avons commis en insensés, et dont nous nous sommes rendus coupables!

¹¹ויאמר אהרן אל משה בי אדני אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו׃

¹²Oh! qu'elle ne soit pas comme l'enfant mort-né, dont la chair est à moitié consumée quand il sort du sein de sa mère!

¹²אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו׃

¹³Moïse cria à l'Eternel, en disant: O Dieu, je te prie, guéris-la!

¹³ויצעק משה אל יהוה לאמר אל נא רפא נא לה׃

¹⁴Et l'Eternel dit à Moïse: Si son père lui avait craché au visage, ne serait-elle pas pendant sept jours un objet de honte? Qu'elle soit enfermée sept jours en dehors du camp; après quoi, elle y sera reçue.

¹⁴ויאמר יהוה אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף׃

¹⁵Marie fut enfermée sept jours en dehors du camp; et le peuple ne partit point, jusqu'à ce que Marie y fût rentrée.

¹⁵ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים׃

¹⁶Après cela, le peuple partit de Hatséroth, et il campa dans le désert de Paran.

¹⁶ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן׃