1L'Eternel parla à Moïse, et dit:
1וידבר יהוה אל משה לאמר׃
2Parle aux enfants d'Israël, et prends d'eux une verge selon les maisons de leurs pères, soit douze verges de la part de tous leurs princes selon les maisons de leurs pères. Tu écriras le nom de chacun sur sa verge,
2דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל נשיאהם לבית אבתם שנים עשר מטות איש את שמו תכתב על מטהו׃
3et tu écriras le nom d'Aaron sur la verge de Lévi; car il y aura une verge pour chaque chef des maisons de leurs pères.
3ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי כי מטה אחד לראש בית אבותם׃
4Tu les déposeras dans la tente d'assignation, devant le témoignage, où je me rencontre avec vous.
4והנחתם באהל מועד לפני העדות אשר אועד לכם שמה׃
5L'homme que je choisirai sera celui dont la verge fleurira, et je ferai cesser de devant moi les murmures que profèrent contre vous les enfants d'Israël.
5והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשכתי מעלי את תלנות בני ישראל אשר הם מלינם עליכם׃
6Moïse parla aux enfants d'Israël; et tous leurs princes lui donnèrent une verge, chaque prince une verge, selon les maisons de leurs pères, soit douze verges; la verge d'Aaron était au milieu des leurs.
6וידבר משה אל בני ישראל ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית אבתם שנים עשר מטות ומטה אהרן בתוך מטותם׃
7Moïse déposa les verges devant l'Eternel, dans la tente du témoignage.
7וינח משה את המטת לפני יהוה באהל העדת׃
8Le lendemain, lorsque Moïse entra dans la tente du témoignage, voici, la verge d'Aaron, pour la maison de Lévi, avait fleuri, elle avait poussé des boutons, produit des fleurs, et mûri des amandes.
8ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים׃
9Moïse ôta de devant l'Eternel toutes les verges, et les porta à tous les enfants d'Israël, afin qu'ils les vissent et qu'ils prissent chacun leur verge.
9ויצא משה את כל המטת מלפני יהוה אל כל בני ישראל ויראו ויקחו איש מטהו׃
10L'Eternel dit à Moïse: Reporte la verge d'Aaron devant le témoignage, pour être conservée comme un signe pour les enfants de rébellion, afin que tu fasses cesser de devant moi leurs murmures et qu'ils ne meurent point.
10ויאמר יהוה אל משה השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי ותכל תלונתם מעלי ולא ימתו׃
11Moïse fit ainsi; il se conforma à l'ordre que l'Eternel lui avait donné.
11ויעש משה כאשר צוה יהוה אתו כן עשה׃
12Les enfants d'Israël dirent à Moïse: Voici, nous expirons, nous périssons, nous périssons tous!
12ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו׃
13Quiconque s'approche du tabernacle de l'Eternel, meurt. Nous faudra-t-il tous expirer?
13כל הקרב הקרב אל משכן יהוה ימות האם תמנו לגוע׃