¹Je dis la vérité en Christ, je ne mens point, ma conscience m'en rend témoignage par le Saint-Esprit:

¹אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש׃

²J'éprouve une grande tristesse, et j'ai dans le coeur un chagrin continuel.

²כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי׃

³Car je voudrais moi-même être anathème et séparé de Christ pour mes frères, mes parents selon la chair,

³כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי׃

⁴qui sont Israélites, à qui appartiennent l'adoption, et la gloire, et les alliances, et la loi, et le culte, et les promesses,

⁴אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות׃

⁵et les patriarches, et de qui est issu, selon la chair, le Christ, qui est au-dessus de toutes choses, Dieu béni éternellement. Amen!

⁵ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן׃

⁶Ce n'est point à dire que la parole de Dieu soit restée sans effet. Car tous ceux qui descendent d'Israël ne sont pas Israël,

⁶אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה׃

⁷et, pour être la postérité d'Abraham, ils ne sont pas tous ses enfants; mais il est dit: En Isaac sera nommée pour toi une postérité,

⁷ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע׃

⁸c'est-à-dire que ce ne sont pas les enfants de la chair qui sont enfants de Dieu, mais que ce sont les enfants de la promesse qui sont regardés comme la postérité.

⁸כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע׃

⁹Voici, en effet, la parole de la promesse: Je reviendrai à cette même époque, et Sara aura un fils.

⁹כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן׃

¹⁰Et, de plus, il en fut ainsi de Rébecca, qui conçut du seul Isaac notre père;

¹⁰ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו׃

¹¹car, quoique les enfants ne fussent pas encore nés et qu'ils n'eussent fait ni bien ni mal, -afin que le dessein d'élection de Dieu subsistât, sans dépendre des oeuvres, et par la seule volonté de celui qui appelle, -

¹¹כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא׃

¹²il fut dit à Rébecca: L'aîné sera assujetti au plus jeune;

¹²נאמר לה כי רב יעבד צעיר׃

¹³selon qu'il est écrit: J'ai aimé Jacob Et j'ai haï Esaü.

¹³ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי׃

¹⁴Que dirons-nous donc? Y a-t-il en Dieu de l'injustice? Loin de là!

¹⁴אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה׃

¹⁵Car il dit à Moïse: Je ferai miséricorde à qui je fais miséricorde, et j'aurai compassion de qui j'ai compassion.

¹⁵כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם׃

¹⁶Ainsi donc, cela ne dépend ni de celui qui veut, ni de celui qui court, mais de Dieu qui fait miséricorde.

¹⁶ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם׃

¹⁷Car l'Ecriture dit à Pharaon: Je t'ai suscité à dessein pour montrer en toi ma puissance, et afin que mon nom soit publié par toute la terre.

¹⁷כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ׃

¹⁸Ainsi, il fait miséricorde à qui il veut, et il endurcit qui il veut.

¹⁸ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו׃

¹⁹Tu me diras: Pourquoi blâme-t-il encore? Car qui est-ce qui résiste à sa volonté?

¹⁹וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב׃

²⁰O homme, toi plutôt, qui es-tu pour contester avec Dieu? Le vase d'argile dira-t-il à celui qui l'a formé: Pourquoi m'as-tu fait ainsi?

²⁰אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני׃

²¹Le potier n'est-il pas maître de l'argile, pour faire avec la même masse un vase d'honneur et un vase d'un usage vil?

²¹אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון׃

²²Et que dire, si Dieu, voulant montrer sa colère et faire connaître sa puissance, a supporté avec une grande patience des vases de colère formés pour la perdition,

²²ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון׃

²³et s'il a voulu faire connaître la richesse de sa gloire envers des vases de miséricorde qu'il a d'avance préparés pour la gloire?

²³להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד׃

²⁴Ainsi nous a-t-il appelés, non seulement d'entre les Juifs, mais encore d'entre les païens,

²⁴והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים׃

²⁵selon qu'il le dit dans Osée: J'appellerai mon peuple celui qui n'était pas mon peuple, et bien-aimée celle qui n'était pas la bien-aimée;

²⁵כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה׃

²⁶et là où on leur disait: Vous n'êtes pas mon peuple! ils seront appelés fils du Dieu vivant.

²⁶והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי׃

²⁷Esaïe, de son côté, s'écrie au sujet d'Israël: Quand le nombre des fils d'Israël serait comme le sable de la mer, Un reste seulement sera sauvé.

²⁷וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃

²⁸Car le Seigneur exécutera pleinement et promptement sur la terre ce qu'il a résolu.

²⁸כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ׃

²⁹Et, comme Esaïe l'avait dit auparavant: Si le Seigneur des armées Ne nous eût laissé une postérité, Nous serions devenus comme Sodome, Nous aurions été semblables à Gomorrhe.

²⁹וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃

³⁰Que dirons-nous donc? Les païens, qui ne cherchaient pas la justice, ont obtenu la justice, la justice qui vient de la foi,

³⁰ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה׃

³¹tandis qu'Israël, qui cherchait une loi de justice, n'est pas parvenu à cette loi.

³¹וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע׃

³²Pourquoi? Parce qu'Israël l'a cherchée, non par la foi, mais comme provenant des oeuvres. Ils se sont heurtés contre la pierre d'achoppement,

³²ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף׃

³³selon qu'il est écrit: Voici, je mets en Sion une pierre d'achoppement Et un rocher de scandale, Et celui qui croit en lui ne sera point confus.

³³ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש׃