¹Es war aber einer krank, Lazarus von Bethanien, aus dem Dorfe der Maria und ihrer Schwester Martha,

¹ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה׃

²nämlich der Maria, die den Herrn gesalbt und seine Füße mit ihren Haaren getrocknet hat; deren Bruder Lazarus war krank.

²היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה׃

³Da ließen ihm die Schwestern sagen: Herr, siehe, den du lieb hast, der ist krank!

³ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא׃

⁴Als Jesus es hörte, sprach er: Diese Krankheit ist nicht zum Tode, sondern zur Ehre Gottes, damit der Sohn Gottes dadurch verherrlicht werde!

⁴וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים׃

⁵Jesus aber liebte Martha und ihre Schwester und Lazarus.

⁵וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר׃

⁶Als er nun hörte, daß jener krank sei, blieb er noch zwei Tage an dem Orte, wo er war.

⁶ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם׃

⁷Dann erst spricht er zu den Jüngern: Laßt uns wieder nach Judäa ziehen!

⁷מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה׃

⁸Die Jünger sprechen zu ihm: Rabbi, eben noch haben dich die Juden zu steinigen gesucht, und du begibst dich wieder dorthin?

⁸ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃

⁹Jesus antwortete: Hat der Tag nicht zwölf Stunden? Wenn jemand bei Tage wandelt, so stößt er nicht an, denn er sieht das Licht dieser Welt.

⁹ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃

¹⁰Wenn aber jemand bei Nacht wandelt, so stößt er an, weil das Licht nicht in ihm ist.

¹⁰אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו׃

¹¹Solches sprach er, und darnach sagte er zu ihnen: Unser Freund Lazarus ist entschlafen; aber ich gehe hin, um ihn aus dem Schlafe zu erwecken.

¹¹כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃

¹²Da sprachen seine Jünger: Herr, ist er entschlafen, so wird er genesen!

¹²ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע׃

¹³Jesus aber hatte von seinem Tode geredet; sie meinten aber, er rede von dem natürlichen Schlaf.

¹³וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר׃

¹⁴Da sagte es ihnen Jesus frei heraus: Lazarus ist gestorben;

¹⁴אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת׃

¹⁵und ich bin froh um euretwillen, daß ich nicht dort gewesen bin, damit ihr glaubet. Aber lasset uns zu ihm gehen!

¹⁵ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃

¹⁶Da sprach Thomas, der Zwilling genannt wird, zu den Mitjüngern: Lasset uns auch hingehen, daß wir mit ihm sterben!

¹⁶ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו׃

¹⁷Als nun Jesus hinkam, fand er ihn schon vier Tage im Grabe liegend.

¹⁷ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃

¹⁸Bethanien aber war nahe bei Jerusalem, ungefähr fünfzehn Stadien weit.

¹⁸ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃

¹⁹Und viele von den Juden waren zu Martha und Maria gekommen, um sie wegen ihres Bruders zu trösten.

¹⁹ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן׃

²⁰Als Martha nun hörte, daß Jesus komme, lief sie ihm entgegen, Maria aber blieb im Hause.

²⁰ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית׃

²¹Da sprach Martha zu Jesus: Herr, wärest du hier gewesen, mein Bruder wäre nicht gestorben!

²¹ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃

²²Aber auch jetzt weiß ich, was immer du von Gott erbitten wirst, das wird Gott dir geben.

²²וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃

²³Jesus spricht zu ihr: Dein Bruder soll auferstehen!

²³ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך׃

²⁴Martha spricht zu ihm: Ich weiß, daß er auferstehen wird in der Auferstehung am letzten Tage.

²⁴ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃

²⁵Jesus spricht zu ihr: Ich bin die Auferstehung und das Leben. Wer an mich glaubt, wird leben, auch wenn er stirbt;

²⁵ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות׃

²⁶und jeder, der da lebt und an mich glaubt, wird in Ewigkeit nicht sterben. Glaubst du das?

²⁶וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת׃

²⁷Sie spricht zu ihm: Ja, Herr, ich glaube, daß du der Christus bist, der Sohn Gottes, der in die Welt kommen soll.

²⁷ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם׃

²⁸Und als sie das gesagt hatte, ging sie weg und rief ihre Schwester Maria heimlich und sprach: Der Meister ist da und ruft dich!

²⁸ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך׃

²⁹Als diese es hörte, stand sie eilends auf und begab sich zu ihm.

²⁹היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו׃

³⁰Jesus war aber noch nicht in den Flecken gekommen, sondern befand sich noch an dem Orte, wo Martha ihm begegnet war.

³⁰וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא׃

³¹Als nun die Juden, die bei ihr im Hause waren und sie trösteten, sahen, daß Maria so eilends aufstand und hinausging, folgten sie ihr nach, in der Meinung, sie gehe zum Grabe, um dort zu weinen.

³¹והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה׃

³²Als aber Maria dahin kam, wo Jesus war, und ihn sah, fiel sie ihm zu Füßen und sprach zu ihm: Herr, wärest du hier gewesen, mein Bruder wäre nicht gestorben!

³²ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃

³³Als nun Jesus sah, wie sie weinte, und wie die Juden, die mit ihr gekommen waren, weinten, ergrimmte er im Geiste und wurde bewegt

³³ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃

³⁴und sprach: Wo habt ihr ihn hingelegt? Sie sprechen zu ihm: Herr, komm und sieh!

³⁴ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃

³⁵Jesus weinte.

³⁵ויבך ישוע׃

³⁶Da sagten die Juden: Seht, wie hatte er ihn so lieb! Etliche aber von ihnen sprachen:

³⁶ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו׃

³⁷Konnte der, welcher dem Blinden die Augen aufgetan hat, nicht machen, daß auch dieser nicht stürbe?

³⁷ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות׃

³⁸Jesus nun, indem er abermals bei sich selbst ergrimmte, kam zum Grabe. Es war aber eine Höhle, und ein Stein lag davor.

³⁸ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה׃

³⁹Jesus spricht: Hebet den Stein weg! Martha, die Schwester des Verstorbenen, spricht zu ihm: Herr, er riecht schon, denn er ist schon vier Tage hier.

³⁹ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו׃

⁴⁰Jesus spricht zu ihr: Habe ich dir nicht gesagt, wenn du glaubst, werdest du die Herrlichkeit Gottes sehen?

⁴⁰ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים׃

⁴¹Da hoben sie den Stein weg. Jesus aber hob die Augen empor und sprach: Vater, ich danke dir, daß du mich erhört hast.

⁴¹וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃

⁴²Doch ich weiß, daß du mich allezeit erhörst; aber um des umstehenden Volkes willen habe ich es gesagt, damit sie glauben, daß du mich gesandt hast.

⁴²ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃

⁴³Und als er solches gesagt, rief er mit lauter Stimme: Lazarus, komm heraus!

⁴³ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃

⁴⁴Und der Verstorbene kam heraus, an Händen und Füßen mit Grabtüchern umwickelt und sein Angesicht mit einem Schweißtuch umhüllt. Jesus spricht zu ihnen: Bindet ihn los und laßt ihn gehen!

⁴⁴ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃

⁴⁵Viele nun von den Juden, die zu Maria gekommen waren und sahen, was Jesus getan hatte, glaubten an ihn.

⁴⁵ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו׃

⁴⁶Etliche von ihnen aber gingen zu den Pharisäern und sagten ihnen, was Jesus getan hatte.

⁴⁶ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע׃

⁴⁷Da versammelten die Hohenpriester und Pharisäer den Hohen Rat und sprachen: Was wollen wir machen? Denn dieser Mensch tut viele Zeichen!

⁴⁷אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃

⁴⁸Lassen wir ihn so fortfahren, so werden alle an ihn glauben; und dann kommen die Römer und nehmen uns Land und Leute weg.

⁴⁸אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו׃

⁴⁹Einer aber von ihnen, Kajaphas, der in jenem Jahre Hoherpriester war, sprach zu ihnen:

⁴⁹ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה׃

⁵⁰Ihr wisset nichts und bedenket nicht, daß es für uns besser ist, ein Mensch sterbe für das Volk, als daß das ganze Volk verderbe!

⁵⁰אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃

⁵¹Solches aber redete er nicht aus sich selbst; sondern weil er in jenem Jahre Hoherpriester war, weissagte er; denn Jesus sollte sterben für das Volk,

⁵¹וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם׃

⁵²und nicht für das Volk allein, sondern damit er auch die zerstreuten Kinder Gottes in Eins zusammenbrächte.

⁵²ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים׃

⁵³Von jenem Tage an beratschlagten sie nun, ihn zu töten.

⁵³ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃

⁵⁴Darum wandelte Jesus nicht mehr öffentlich unter den Juden, sondern zog von dort weg in die Gegend nahe bei der Wüste, in eine Stadt namens Ephraim, und hielt sich daselbst auf mit seinen Jüngern.

⁵⁴על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו׃

⁵⁵Es war aber das Passah der Juden nahe. Und viele aus der Gegend gingen vor dem Passah nach Jerusalem hinauf, um sich zu reinigen.

⁵⁵ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו׃

⁵⁶Da suchten sie Jesus und sprachen zueinander, im Tempel stehend: Was dünkt euch, kommt er nicht auf das Fest?

⁵⁶ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג׃

⁵⁷Es hatten aber auch die Hohenpriester und die Pharisäer einen Befehl gegeben, daß, wenn jemand wisse, wo er sei, er es anzeige, damit sie ihn greifen könnten.

⁵⁷והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו׃