¹Darnach aber bezeichnete der Herr noch siebzig andere und sandte sie je zwei und zwei vor sich her in alle Städte und Orte, wohin er selbst kommen wollte.

¹ואחרי כן הבדיל האדון עוד שבעים אחרים וישלחם לפניו שנים שנים אל כל עיר ומקום אשר בקש לבוא שמה׃

²Und er sprach zu ihnen: Die Ernte ist groß, aber der Arbeiter sind wenige. Darum bittet den Herrn der Ernte, daß er Arbeiter in seine Ernte sende!

²ויאמר להם הן הקציר רב והפעלים מעטים לכן התחננו אל אדון הקציר וישלח פעלים לקצירו׃

³Gehet hin! Siehe, ich sende euch wie Lämmer mitten unter die Wölfe.

³לכו נא הנני שלח אתכם ככבשים בין הזאבים׃

⁴Traget weder Beutel noch Tasche noch Schuhe und grüßet niemand auf dem Wege.

⁴אל תשאו כיס ולא תרמיל ולא נעלים ואל תשאלו לשלום איש בדרך׃

⁵Wo ihr aber in ein Haus hineingehet, da sprechet zuerst: Friede diesem Hause!

⁵ולכל בית אשר תבאו שם אמרו בראשונה שלום לבית הזה׃

⁶Und wenn dort ein Kind des Friedens ist, so wird euer Friede auf ihm ruhen, wenn aber nicht, so wird er zu euch zurückkehren.

⁶והיה כי יהיה שם בן שלום ונח עליו שלומכם ואם לא אליכם ישוב׃

⁷In demselben Hause aber bleibet und esset und trinket, was sie haben; denn der Arbeiter ist seines Lohnes wert. Gehet nicht aus einem Haus ins andere.

⁷ובבית ההוא תשבו ותאכלו ותשתו משלהם כי שוה הפועל בשכרו אל תסעו מבית לבית׃

⁸Und wo ihr in eine Stadt kommt, und sie euch aufnehmen, da esset, was euch vorgesetzt wird;

⁸וכל עיר אשר תבאו בה וקבלו אתכם אכלו שם את אשר ישימו לפניכם׃

⁹und heilet die Kranken, die daselbst sind, und saget zu ihnen: Das Reich Gottes ist nahe zu euch gekommen!

⁹ורפאו את החולים אשר בקרבה ואמרו להם קרבה אליכם מלכות האלהים׃

¹⁰Wo ihr aber in eine Stadt kommt und sie euch nicht aufnehmen, da gehet auf ihre Gassen hinaus und sprechet:

¹⁰וכל עיר אשר תבאו בה ולא יקבלו אתכם צאו לכם אל רחובותיה ואמרו׃

¹¹Auch den Staub, der sich von eurer Stadt an unsre Füße gehängt hat, wischen wir ab wider euch; doch sollt ihr wissen, daß das Reich Gottes nahe herbeigekommen ist!

¹¹אף את עפר עירכם הנדבק ברגלינו ננערהו לכם אך ידע תדעו כי קרבה אליכם מלכות האלהים׃

¹²Ich sage euch, es wird Sodom an jenem Tage erträglicher gehen als dieser Stadt.

¹²אני אמר אלכים כי לסדום יקל ביום ההוא מן העיר ההיא׃

¹³Wehe dir, Chorazin! Wehe dir, Bethsaida! Denn wenn zu Tyrus und Zidon die Taten geschehen wären, die bei euch geschehen sind, so hätten sie vorlängst im Sack und in der Asche sitzend Buße getan.

¹³אוי לך כורזין אוי לך בית צידה כי הגבורות אשר נעשו בקרבכן אלו נעשו בצור ובצידון הלא כבר ישבו בשק ואפר ושבו׃

¹⁴Doch es wird Tyrus und Zidon erträglicher gehen im Gerichte als euch.

¹⁴אכן לצור וצידון יקל בדין מכם׃

¹⁵Und du, Kapernaum, die du bis zum Himmel erhoben worden, du wirst bis zur Hölle hinabgeworfen werden!

¹⁵ואת כפר נחום אשר עד השמים התרוממת אל שאול תורדי׃

¹⁶Wer euch hört, der hört mich, und wer euch verwirft, der verwirft mich; wer aber mich verwirft, der verwirft den, der mich gesandt hat.

¹⁶השומע אליכם אלי הוא שומע והבוזה אתכם אותי הוא בוזה והבוזה אותי הוא בוזה את אשר שלחני׃

¹⁷Die Siebzig aber kehrten mit Freuden zurück und sprachen: Herr, auch die Dämonen sind uns untertan in deinem Namen!

¹⁷וישובו השבעים בשמחה ויאמרו אדנינו גם השדים נכנעים לנו בשמך׃

¹⁸Da sprach er zu ihnen: Ich sah den Satan wie einen Blitz vom Himmel fallen.

¹⁸ויאמר אליהם ראיתי את השטן נפל כברק מן השמים׃

¹⁹Siehe, ich habe euch Vollmacht verliehen, auf Schlangen und Skorpione zu treten, und über alle Gewalt des Feindes; und nichts wird euch beschädigen.

¹⁹הנה השלטתי אתכם לדרך על נחשים ועקרבים ועל כל גבורת האיב וכל דבר לא יזיק לכם׃

²⁰Doch nicht darüber freuet euch, daß euch die Geister untertan sind; freuet euch aber, daß eure Namen im Himmel eingeschrieben sind!

²⁰אך בזאת אל תשמחו כי נכנעים לכם הרוחות כי אם שמחו על אשר נכתבו שמותיכם בשמים׃

²¹Zu derselben Stunde frohlockte Jesus im heiligen Geiste und sprach: Ich preise dich, Vater, Herr des Himmels und der Erde, daß du solches den Weisen und Klugen verborgen und es den Unmündigen geoffenbart hast. Ja, Vater, denn so ist es wohlgefällig gewesen vor dir.

²¹בשעה ההיא עלץ ישוע ברוח ויאמר אודך האב אדון השמים והארץ כי הסתרת את אלה מן החכמים והנבונים וגליתם לעללים הן אבי כי כן היה רצון מלפניך׃

²²Alles ist mir von meinem Vater übergeben worden; und niemand weiß, wer der Sohn ist, als nur der Vater; und wer der Vater ist, weiß niemand als nur der Sohn und wem der Sohn es offenbaren will.

²²הכל נמסר לי מאת אבי ואין יודע מי הוא הבן בלתי האב ומי הוא האב בלתי הבן ואשר יחפץ הבן לגלותו לו׃

²³Und er wandte sich zu seinen Jüngern besonders und sprach: Selig sind die Augen, die sehen, was ihr sehet!

²³ויפן אל תלמידיו לבדם ויאמר אשרי העינים הראות את אשר אתם ראים׃

²⁴Denn ich sage euch, viele Propheten und Könige wünschten zu sehen, was ihr sehet, und haben es nicht gesehen, und zu hören, was ihr hört, und haben es nicht gehört.

²⁴כי אני אמר לכם נביאים ומלכים רבים חפצו לראות את אשר אתם ראים ולא ראו ולשמע את אשר אתם שמעים ולא שמעו׃

²⁵Und siehe, ein Schriftgelehrter trat auf, versuchte ihn und sprach: Meister, was muß ich tun, um das ewige Leben zu ererben?

²⁵והנה אחד מבעלי התורה קם לנסותו ויאמר מורה מה אעשה ואירש חיי עולם׃

²⁶Er aber sprach zu ihm: Was steht im Gesetze geschrieben? Wie liesest du?

²⁶ויאמר אליו מה כתוב בתורה ואיך אתה קורא׃

²⁷Er antwortete und sprach: «Du sollst den Herrn, deinen Gott, lieben von ganzem Herzen und mit deiner ganzen Seele und mit deinem ganzen Vermögen und mit deinem ganzen Gemüte, und deinen Nächsten wie dich selbst!»

²⁷ויען ויאמר ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ובכל מדעך ואת רעך כמוך׃

²⁸Er sprach zu ihm: Du hast recht geantwortet; tue das, so wirst du leben!

²⁸ויאמר אליו כן השיבות עשה זאת וחיה׃

²⁹Er aber wollte sich selbst rechtfertigen und sprach zu Jesus: Und wer ist mein Nächster?

²⁹והוא חפץ להצטדק ויאמר אל ישוע ומי הוא רעי׃

³⁰Da erwiderte Jesus und sprach: Es ging ein Mensch von Jerusalem nach Jericho hinab und fiel unter die Räuber; die zogen ihn aus und schlugen ihn und liefen davon und ließen ihn halbtot liegen.

³⁰ויען ישוע ויאמר איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שדדים והם הפשיטהו וגם פצעהו ויעזבו אותו בין חיים למות וילכו להם׃

³¹Es traf sich aber, daß ein Priester dieselbe Straße hinabzog; und als er ihn sah, ging er auf der andern Seite vorüber.

³¹ויקר המקרה כי ירד כהן אחד בדרך ההוא וירא אתו ויעבר מעליו׃

³²Desgleichen auch ein Levit, der zu der Stelle kam und ihn sah, ging auf der andern Seite vorüber.

³²וכן גם איש לוי פגע במקום ויגש וירא אתו ויעבר מעליו׃

³³Ein Samariter aber kam auf seiner Reise dahin, und als er ihn sah, hatte er Erbarmen

³³ואיש שמרוני הלך בדרך ויבא עליו וירא אתו ויהמו רחמיו׃

³⁴und ging zu ihm hin, verband ihm die Wunden und goß Öl und Wein darauf, hob ihn auf sein eigenes Tier, führte ihn in eine Herberge und pflegte ihn.

³⁴ויגש אליו ויחבש את פצעיו ויסוכם בשמן ויין ויעלהו על בהמתו ויוליכהו אל המלון ויכלכלהו׃

³⁵Und am andern Tage gab er dem Wirt zwei Denare und sprach: Verpflege ihn! Und was du mehr aufwendest, will ich dir bezahlen, wenn ich wiederkomme.

³⁵ולמחרת בנסעו הוציא שני דינרים ויתנם לבעל המלון ויאמר כלכל אותו ואת אשר תוסיף עוד להוציא עליו אני בשובי אשלמנו לך׃

³⁶Welcher von diesen Dreien dünkt dich nun der Nächste gewesen zu sein dem, der unter die Räuber gefallen war?

³⁶ועתה מי מאלה השלשה היה בעיניך הרע לנפל בידי השדדים׃

³⁷Er sprach: Der, welcher die Barmherzigkeit an ihm tat! Da sprach Jesus zu ihm: So gehe du hin und tue desgleichen!

³⁷ויאמר העשה עמו את החסד ויאמר אליו ישוע לך ועשה כן גם אתה׃

³⁸Als sie aber weiterreisten, kam er in ein Dorf; ein Weib aber namens Martha nahm ihn auf in ihr Haus.

³⁸ויהי בנסעם ויבא אל כפר אחד ואשה אחת ושמה מרתא אספה אותו אל ביתה׃

³⁹Und diese hatte eine Schwester, welche Maria hieß, die setzte sich zu Jesu Füßen und hörte seiner Rede zu.

³⁹ולה היתה אחות ושמה מרים אשר ישבה לרגלי ישוע לשמע אל דברו׃

⁴⁰Martha aber machte sich viel zu schaffen mit der Bedienung. Und sie trat herzu und sprach: Herr, kümmerst du dich nicht darum, daß mich meine Schwester allein dienen läßt? Sage ihr doch, daß sie mir helfe!

⁴⁰ומרתא יגעה ברב שרותה ותגש ותאמר הלא תשים על לבך אדני אשר אחותי עזבתני לשרת לבדי אמר נא אליה ותעזר לי׃

⁴¹Der Herr aber antwortete und sprach zu ihr: Martha, Martha, du machst dir Sorge und Unruhe um vieles;

⁴¹ויען ישוע ויאמר לה מרתא מרתא את דאגת ומבהלת על הרבה׃

⁴²eins aber ist not. Maria hat das gute Teil erwählt; das soll nicht von ihr genommen werden!

⁴²אבל אחת היא מן הצרך ומרים בחרה לה החלק הטוב אשר לא יקח ממנה׃