¹Und es begab sich, als er am Sabbat in das Haus eines Obersten der Pharisäer ging, um zu speisen, da beobachteten sie ihn.

¹ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃

²Und siehe, da war ein wassersüchtiger Mensch vor ihm.

²והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃

³Und Jesus hob an und sprach zu den Schriftgelehrten und Pharisäern: Ist es erlaubt, am Sabbat zu heilen, oder nicht?

³ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃

⁴Sie aber schwiegen. Da rührte er ihn an und machte ihn gesund und entließ ihn.

⁴ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃

⁵Und er sprach zu ihnen: Wer von euch, wenn ihm sein Ochse oder Esel in den Brunnen fällt, wird ihn nicht alsbald herausziehen am Sabbattag?

⁵ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃

⁶Und sie vermochten ihm nichts dagegen zu antworten.

⁶ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃

⁷Er sagte aber zu den Gästen ein Gleichnis, da er bemerkte, wie sie die ersten Plätze auswählten, und sprach zu ihnen:

⁷וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃

⁸Wenn du von jemand zur Hochzeit geladen bist, so setze dich nicht obenan, damit nicht etwa ein Vornehmerer als du von ihm geladen sei

⁸כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך׃

⁹und nun der, der dich und ihn geladen hat, komme und zu dir sage: Mache diesem Platz! und du dann beschämt den letzten Platz einnehmen müssest.

⁹ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון׃

¹⁰Sondern wenn du geladen bist, so gehe hin und setze dich auf den letzten Platz, damit der, welcher dich eingeladen hat, wenn er kommt, zu dir spreche: Freund, rücke hinauf! Dann wirst du Ehre haben vor denen, die mit dir zu Tische sitzen.

¹⁰אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך׃

¹¹Denn wer sich selbst erhöht, der wird erniedrigt werden; und wer sich selbst erniedrigt, der wird erhöht werden.

¹¹כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃

¹²Er sagte aber auch zu dem, der ihn geladen hatte: Wenn du ein Mittags oder Abendmahl machst, so lade nicht deine Freunde, noch deine Brüder, noch deine Verwandten, noch reiche Nachbarn ein, damit nicht etwa auch sie dich wieder einladen und dir Vergeltung werde;

¹²וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃

¹³sondern wenn du ein Gastmahl machst, so lade Arme, Krüppel, Lahme, Blinde ein,

¹³אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃

¹⁴so wirst du selig sein; denn weil sie es dir nicht vergelten können, wird es dir vergolten werden in der Auferstehung der Gerechten.

¹⁴ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃

¹⁵Als nun einer, der mit ihm zu Tische saß, solches hörte, sprach er zu ihm: Selig ist, wer das Brot ißt im Reiche Gottes!

¹⁵וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃

¹⁶Er aber sprach zu ihm: Ein Mensch machte ein großes Mahl und lud viele dazu.

¹⁶והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃

¹⁷Und er sandte seinen Knecht zur Stunde des Mahles, den Geladenen zu sagen: Kommet, denn es ist schon alles bereit!

¹⁷וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל׃

¹⁸Und sie fingen alle einstimmig an, sich zu entschuldigen. Der erste sprach zu ihm: Ich habe einen Acker gekauft und bin genötigt, hinauszugehen und ihn zu besehen; ich bitte dich, entschuldige mich!

¹⁸ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃

¹⁹Und ein anderer sprach: Ich habe fünf Joch Ochsen gekauft und gehe hin, sie zu prüfen; ich bitte dich, entschuldige mich!

¹⁹ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃

²⁰Wieder ein anderer sprach: Ich habe eine Frau genommen, darum kann ich nicht kommen!

²⁰ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃

²¹Und der Knecht kam wieder und berichtete das seinem Herrn. Da wurde der Hausherr zornig und sprach zu seinem Knechte: Geh eilends hinaus auf die Gassen und Plätze der Stadt und führe die Armen und Krüppel und Lahmen und Blinden herein!

²¹ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃

²²Und der Knecht sprach: Herr, es ist geschehen, wie du befohlen hast; es ist aber noch Raum da!

²²ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום׃

²³Und der Herr sprach zu dem Knecht: Geh hinaus an die Landstraßen und Zäune und nötige sie hereinzukommen, damit mein Haus voll werde!

²³ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃

²⁴Denn ich sage euch, daß keiner jener Männer, die geladen waren, mein Mahl schmecken wird.

²⁴כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃

²⁵Es zog aber eine große Volksmenge mit ihm, und er wandte sich um und sprach zu ihnen:

²⁵והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃

²⁶Wenn jemand zu mir kommt und nicht seinen Vater und die Mutter, Weib und Kinder, Brüder und Schwestern haßt, dazu aber auch seine eigene Seele, der kann nicht mein Jünger sein.

²⁶איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃

²⁷Und wer nicht sein Kreuz trägt und hinter mir her kommt, der kann nicht mein Jünger sein.

²⁷ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃

²⁸Denn wer von euch, der einen Turm bauen will, setzt sich nicht zuvor hin und berechnet die Kosten, ob er genug habe zur gänzlichen Ausführung,

²⁸כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו׃

²⁹damit nicht etwa, wenn er den Grund gelegt hat und es nicht zu vollenden vermag, alle, die es sehen, anfangen, über ihn zu spotten

²⁹פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר׃

³⁰und zu sagen: Dieser Mensch fing an zu bauen und vermochte es nicht zu vollenden!

³⁰כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃

³¹Oder welcher König, der auszieht, um mit einem andern König Krieg zu führen, setzt sich nicht zuvor hin und berät, ob er imstande sei, mit zehntausend dem zu begegnen, der mit zwanzigtausend gegen ihn anrückt?

³¹אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃

³²Wenn aber nicht, so sendet er, solange jener noch fern ist, eine Botschaft und bittet um die Friedensbedingungen.

³²ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃

³³So kann auch keiner von euch, der nicht allem entsagt, was er hat, mein Jünger sein.

³³ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃

³⁴Das Salz ist gut; wenn aber auch das Salz fade wird, womit soll es gewürzt werden?

³⁴טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃

³⁵Es ist weder für das Erdreich, noch für den Dünger tauglich; man wirft es hinaus. Wer Ohren hat zu hören, der höre!

³⁵לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃