¹Er sagte ihnen aber auch ein Gleichnis dafür, daß sie allezeit beten und nicht nachlässig werden sollten,

¹וגם משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות׃

²nämlich: Es war ein Richter in einer Stadt, der Gott nicht fürchtete und sich vor keinem Menschen scheute.

²ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא את האלהים ולא נשא פנים לאדם׃

³Es war aber eine Witwe in jener Stadt; die kam zu ihm und sprach: Schaffe mir Recht gegenüber meinem Widersacher!

³ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את דיני ממריבי׃

⁴Und er wollte lange nicht; hernach aber sprach er bei sich selbst: Ob ich schon Gott nicht fürchte und mich vor keinem Menschen scheue,

⁴וימאן מיום אל יום ואחרי כן אמר בנפשו גם כי את האלהים אינני ירא ולאדם לא אשא פנים׃

⁵so will ich dennoch, weil mir diese Witwe Mühe macht, ihr Recht schaffen, damit sie nicht schließlich komme und mich ins Gesicht schlage.

⁵אעשה את דין האלמנה הזאת על הוגיעה אתי פן תבוא תמיד ותדכאני במלים׃

⁶Und der Herr sprach: Höret, was der ungerechte Richter sagt!

⁶ויאמר האדון שמעו את אשר אמר דין העולה׃

⁷Sollte aber Gott nicht seinen Auserwählten Recht schaffen, die Tag und Nacht zu ihm rufen, wenn er sie auch lange warten läßt?

⁷והאלהים הלא הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי יתמהמה להושיעם׃

⁸Ich sage euch, er wird ihnen Recht schaffen in Kürze! Doch wenn des Menschen Sohn kommt, wird er auch den Glauben finden auf Erden?

⁸אני אמר לכם כי יעשה את דינם במהרה אך בן האדם בבאו הימצא אמונה בארץ׃

⁹Er sagte aber auch zu etlichen, die sich selbst vertrauten, daß sie gerecht seien, und die übrigen verachteten, dieses Gleichnis:

⁹ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר׃

¹⁰Es gingen zwei Menschen hinauf in den Tempel, um zu beten, der eine ein Pharisäer, der andere ein Zöllner.

¹⁰שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס׃

¹¹Der Pharisäer stellte sich hin und betete bei sich selbst also: O Gott, ich danke dir, daß ich nicht bin wie die übrigen Menschen, Räuber, Ungerechte, Ehebrecher, oder auch wie dieser Zöllner.

¹¹ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה׃

¹²Ich faste zweimal in der Woche und gebe den Zehnten von allem, was ich erwerbe.

¹²אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני׃

¹³Und der Zöllner stand von ferne, wagte nicht einmal seine Augen zum Himmel zu erheben, sondern schlug an seine Brust und sprach: O Gott, sei mir Sünder gnädig!

¹³והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא׃

¹⁴Ich sage euch, dieser ging gerechtfertigt in sein Haus hinab, eher als jener; denn wer sich selbst erhöht, der wird erniedrigt werden, und wer sich selbst erniedrigt, der wird erhöht werden.

¹⁴אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם׃

¹⁵Sie brachten aber auch Kindlein zu ihm, damit er sie anrühre. Da es aber die Jünger sahen, schalten sie sie.

¹⁵ויביאו אליו גם את הילדים למען יגע בהם ויראו התלמידים ויגערו בם׃

¹⁶Aber Jesus rief sie zu sich und sprach: Lasset die Kinder zu mir kommen und wehret es ihnen nicht; denn für solche ist das Reich Gottes.

¹⁶ויקרא אתם ישוע אליו ויאמר הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים׃

¹⁷Wahrlich, ich sage euch: Wer das Reich Gottes nicht annimmt wie ein Kind, wird gar nicht hineinkommen.

¹⁷אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה׃

¹⁸Und es fragte ihn ein Oberster und sprach: Guter Meister, was muß ich tun, um das ewige Leben zu ererben?

¹⁸וישאלהו קצין אחד לאמר רבי הטוב מה לי לעשות ואירש חיי עולמים׃

¹⁹Da sprach Jesus zu ihm: Was nennst du mich gut? Niemand ist gut, als nur Gott allein.

¹⁹ויאמר אליו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים׃

²⁰Du weißt die Gebote: «Du sollst nicht ehebrechen! Du sollst nicht töten! Du sollst nicht stehlen! Du sollst nicht falsches Zeugnis reden! Ehre deinen Vater und deine Mutter!»

²⁰את המצות אתה יודע לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר כבד את אביך ואת אמך׃

²¹Er aber sprach: Das habe ich alles gehalten von Jugend an.

²¹ויאמר את כל אלה שמרתי מנעורי׃

²²Da Jesus das hörte, sprach er zu ihm: Eins fehlt dir noch; verkaufe alles, was du hast, und verteile es an die Armen, so wirst du einen Schatz im Himmel haben, und komm, folge mir nach!

²²וישמע ישוע ויאמר עוד אחת חסרת מכר את כל אשר לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי׃

²³Als er aber solches hörte, wurde er ganz traurig; denn er war sehr reich.

²³ויהי כשמעו את זאת ויעצב מאד כי עשר גדול היה לו׃

²⁴Als aber Jesus ihn so sah, sprach er: Wie schwer werden die Reichen ins Reich Gottes eingehen!

²⁴וירא ישוע כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים׃

²⁵Denn es ist leichter, daß ein Kamel durch ein Nadelöhr gehe, als daß ein Reicher in das Reich Gottes komme.

²⁵כי נקל לגמל עבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים׃

²⁶Da sprachen die, welche es hörten: Wer kann dann gerettet werden?

²⁶ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע׃

²⁷Er aber sprach: Was bei den Menschen unmöglich ist, das ist bei Gott möglich.

²⁷ויאמר מה שיפלא מבני אדם לא יפלא מאלהים׃

²⁸Da sprach Petrus: Siehe, wir haben das Unsrige verlassen und sind dir nachgefolgt!

²⁸ויאמר פטרוס הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך׃

²⁹Er aber sprach zu ihnen: Wahrlich, ich sage euch: Es ist niemand, der Haus oder Weib oder Brüder oder Eltern oder Kinder verlassen hat um des Reiches Gottes willen,

²⁹ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אין איש אשר עזב את ביתו או את אבותיו או את אחיו או את אשתו או את בניו למען מלכות האלהים׃

³⁰der es nicht vielfältig wieder empfinge in dieser Zeit und in der zukünftigen Weltzeit das ewige Leben!

³⁰ולא יקח תחתיהם כפלים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא חיי עולמים׃

³¹Er nahm aber die Zwölf zu sich und sprach zu ihnen: Siehe, wir ziehen hinauf nach Jerusalem, und es wird alles erfüllt werden, was durch die Propheten über den Menschensohn geschrieben ist;

³¹ויקח אליו את שנים העשר ויאמר להם הננו עלים ירושלימה וימלא כל הכתוב בידי הנביאים על בן האדם׃

³²denn er wird den Heiden überliefert und verspottet und mißhandelt und verspeit werden.

³²כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו׃

³³Und sie werden ihn geißeln und töten, und am dritten Tage wird er wieder auferstehen.

³³ואחרי הכותם אתו בשוטים ימיתוהו וביום השלישי קום יקום׃

³⁴Und sie verstanden nichts davon, und diese Rede war ihnen zu geheimnisvoll, und sie begriffen den Ausspruch nicht.

³⁴והם לא הבינו מאומה ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את הנאמר׃

³⁵Es begab sich aber, als er sich Jericho näherte, saß ein Blinder am Wege und bettelte.

³⁵ויהי בקרבו אל יריחו והנה איש עור ישב על הדרך והוא משאל׃

³⁶Und da er das Volk vorüberziehen hörte, erkundigte er sich, was das sei.

³⁶וישמע את קול העם העבר וידרש לדעת מה זאת׃

³⁷Da verkündigten sie ihm, Jesus von Nazareth gehe vorüber.

³⁷ויגידו לו כי ישוע הנצרי עובר׃

³⁸Und er rief und sprach: Jesus, du Sohn Davids, erbarme dich meiner!

³⁸ויצעק לאמר ישוע בן דוד חנני׃

³⁹Und die vorangingen, bedrohten ihn, er solle schweigen; er aber schrie noch viel mehr: Sohn Davids, erbarme dich meiner!

³⁹וההלכים בראשנה גערו בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן דוד חנני׃

⁴⁰Da blieb Jesus stehen und hieß ihn zu sich führen. Und als er herangekommen war, fragte er ihn:

⁴⁰ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר׃

⁴¹Was willst du, daß ich dir tun soll? Er sprach: Herr, daß ich sehend werde!

⁴¹מה חפצך כי אעשה לך ויאמר אדני כי אראה׃

⁴²Und Jesus sprach zu ihm: Sei sehend! Dein Glaube hat dich gerettet!

⁴²ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך׃

⁴³Und alsbald wurde er sehend und folgte ihm nach und pries Gott; und alles Volk, das solches sah, lobte Gott.

⁴³ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים׃