¹Und er ging wiederum in die Synagoge. Und es war dort ein Mensch, der hatte eine verdorrte Hand.

¹וישב ויבאו אל בית הכנסת ושם איש אשר ידו יבשה׃

²Und sie lauerten ihm auf, ob er ihn am Sabbat heilen würde, damit sie ihn verklagen könnten.

²ויתבוננו בו אם ירפאהו בשבת למען ימצאו עליו שטנה׃

³Und er spricht zu dem Menschen, der die verdorrte Hand hatte: Steh auf und tritt in die Mitte!

³ויאמר אל האיש אשר יבשה ידו קום עמד בתוך׃

⁴Und er spricht zu ihnen: Darf man am Sabbat Gutes oder Böses tun, das Leben retten oder töten? Sie aber schwiegen.

⁴ויאמר אליהם הנכון בשבת להיטיב או להרע להציל נפש או לאבדה ויחרישו׃

⁵Und indem er sie ringsumher mit Zorn ansah, betrübt wegen der Verstocktheit ihres Herzens, spricht er zu dem Menschen: Strecke deine Hand aus! Und er streckte sie aus, und seine Hand wurde wieder gesund wie die andere.

⁵ויבט אליהם סביב בחמה ויתעצב על טמטום לבבם ויאמר אל האיש פשט את ידך ויפשט ידו ותרפא ותשב כאחרת׃

⁶Da gingen die Pharisäer hinaus und hielten alsbald mit den Herodianern Rat wider ihn, wie sie ihn umbringen könnten.

⁶והפרושים יצאו מהרה ויתיעצו עליו עם ההורדוסיים לאבדו׃

⁷Aber Jesus entwich mit seinen Jüngern an das Meer; und eine große Menge aus Galiläa folgte ihm nach; auch aus Judäa

⁷וישוע סר משם עם תלמידיו אל יד הים וילכו אחריו המון עם רב מן הגליל ומיהודה׃

⁸und von Jerusalem und von Idumäa und von jenseits des Jordan und aus der Gegend von Tyrus und Zidon kamen große Scharen zu ihm, da sie gehört hatten, wie viel er tat.

⁸ומירושלים ומאדום ומעבר הירדן ומסביבות צור וצידון המון רב אשר שמעו את כל אשר עשה ויבאו אליו׃

⁹Und er befahl seinen Jüngern, ihm ein Schifflein bereitzuhalten um der Volksmenge willen, damit sie ihn nicht drängten.

⁹ויאמר אל תלמידיו כי יכינו לו אניה קטנה מפני העם למען לא ילחצוהו׃

¹⁰Denn er heilte viele, so daß alle, die eine Plage hatten, ihn überfielen, um ihn anzurühren.

¹⁰כי רפא לרבים עד כי התנפלו עליו כל המנגעים לנגע בו׃

¹¹Und wenn ihn die unreinen Geister erblickten, fielen sie vor ihm nieder, schrieen und sprachen: Du bist der Sohn Gottes!

¹¹והרוחות הטמאות כראותן אתו נפלו לפניו ותצעקנה לאמר אתה הוא בן אלהים׃

¹²Und er drohte ihnen sehr, daß sie ihn nicht offenbar machen sollten.

¹²ויגער בהן מאד אשר לא תגלינה אותו׃

¹³Und er stieg auf den Berg und rief zu sich, welche er wollte; und sie kamen zu ihm.

¹³ויעל אל ההר ויקרא אל אשר הוא חפץ בם ויבאו אליו׃

¹⁴Und er verordnete zwölf, daß sie bei ihm wären und daß er sie aussendete zu predigen

¹⁴וישם שנים עשר איש למען יהיו אתו ולמען ישלחם לקרא׃

¹⁵und daß sie Macht hätten, die Dämonen auszutreiben:

¹⁵והיה להם השלטן לרפא את התחלאים ולגרש את השדים׃

¹⁶Simon, welchem er den Namen Petrus beilegte,

¹⁶ויכנה את שמעון בשם פטרוס׃

¹⁷und Jakobus, den Sohn des Zebedäus, und Johannes, den Bruder des Jakobus, welchen er den Namen Boanerges, das heißt Donnersöhne, beilegte;

¹⁷ואת יעקב בן זבדי ואת יוחנן אחי יעקב ויכנה אתם בשם בני רגוש הוא בני רעם׃

¹⁸und Andreas, Philippus, Bartholomäus, Matthäus, Thomas, Jakobus, den Sohn des Alphäus, Thaddäus, Simon den Kananäer,

¹⁸ואת אנדרי ואת פילפוס ואת בר תלמי ואת מתי ואת תומא ואת יעקב בן חלפי ואת תדי ואת שמעון הקני׃

¹⁹und Judas Ischariot, der ihn auch verriet.

¹⁹ואת יהודה איש קריות אשר גם מסרו׃

²⁰Und sie traten in das Haus, und das Volk kam abermals zusammen, also daß sie nicht einmal Speise zu sich nehmen konnten.

²⁰ויבאו הביתה וישב המון העם להתאסף עד כי לא יכלו אף לאכל לחם׃

²¹Und als die, welche um ihn waren, es hörten, gingen sie aus, ihn zu greifen; denn sie sagten: Er ist von Sinnen!

²¹וישמעו קרוביו ויצאו להחזיק בו כי אמרו יצא מדעתו׃

²²Und die Schriftgelehrten, die von Jerusalem herabgekommen waren, sprachen: Er hat den Beelzebul, und durch den Obersten der Dämonen treibt er die Dämonen aus.

²²והסופרים אשר ירדו מירושלים אמרו כי בעל זבוב נכנס בו ועל ידי שר השדים הוא מגרש את השדים׃

²³Da rief er sie zu sich und sprach in Gleichnissen zu ihnen: Wie kann ein Satan den andern austreiben?

²³ויקרא אותם אליו וידבר להם במשלים לאמר איך יוכל השטן לגרש השטן׃

²⁴Und wenn ein Reich in sich selbst uneinig ist, so kann ein solches Reich nicht bestehen.

²⁴ואם נחלקה ממלכה על עצמה לא תוכל לעמד הממלכה ההיא׃

²⁵Und wenn ein Haus in sich selbst uneinig ist, so kann ein solches Haus nicht bestehen.

²⁵ובית אם נחלק על עצמו לא יוכל לעמד הבית ההוא׃

²⁶Und wenn der Satan wider sich selbst auftritt und entzweit ist, so kann er nicht bestehen, sondern er nimmt ein Ende.

²⁶ואם השטן יתקומם אל עצמו ונחלק לא יוכל לעמד כי בא קצו׃

²⁷Niemand kann in das Haus des Starken hineingehen und seinen Hausrat rauben, es sei denn, er binde zuvor den Starken; dann erst wird er sein Haus berauben.

²⁷אין איש אשר יכל לבוא לבית הגבור ולגזל את כליו אם לא יאסר בראשונה את הגבור ואחר ישסה את ביתו׃

²⁸Wahrlich, ich sage euch, alle Sünden sollen den Menschenkindern vergeben werden, auch die Lästerungen, womit sie lästern;

²⁸אמן אמר אני לכם כי כל החטאים יסלחו לבני אדם וכל הגדופים אשר יגדפו׃

²⁹wer aber wider den heiligen Geist lästert, der hat in Ewigkeit keine Vergebung, sondern er ist einer ewigen Sünde schuldig.

²⁹אך המגדף את רוח הקדש אין לו סליחה לעולם כי יאשם בעונו לנצח׃

³⁰Denn sie sagten: Er hat einen unreinen Geist.

³⁰כי המה אמרו רוח טמאה בו׃

³¹Da kamen seine Mutter und seine Brüder; sie blieben aber draußen, schickten zu ihm und ließen ihn rufen.

³¹ויבאו אמו ואחיו ויעמדו מחוץ לבית וישלחו אליו לקרא לו׃

³²Und das Volk saß um ihn her. Und sie sagten zu ihm: Siehe, deine Mutter und deine Brüder sind draußen und suchen dich.

³²והמון העם ישבו סביביו ויאמרו אליו הנה אמך ואחיך בחוץ מבקשים אותך׃

³³Und er antwortete ihnen und sprach: Wer ist meine Mutter, oder meine Brüder?

³³ויען ויאמר אליהם מי הם אמי ואחי׃

³⁴Und indem er ringsumher die ansah, welche um ihn saßen, spricht er: Siehe da, meine Mutter und meine Brüder!

³⁴ויבט סביב אל הישבים סביביו ויאמר הנה אמי ואחי׃

³⁵Denn wer den Willen Gottes tut, der ist mir Bruder und Schwester und Mutter.

³⁵כי כל אשר יעשה רצון האלהים הוא אחי ואחותי ואמי׃