¹Denn das Himmelreich ist einem Hausherrn gleich, welcher am Morgen früh ausging, um Arbeiter in seinen Weinberg zu dingen.

¹כי דומה מלכות השמים לאדם בעל בית אשר השכים לצאת בבקר לשכר פעלים לכרמו׃

²Und nachdem er mit den Arbeitern um einen Denar für den Tag übereingekommen war, sandte er sie in seinen Weinberg.

²והתנה עם הפעלים שכר דינר ליום וישלחם אל כרמו׃

³Und als er um die dritte Stunde ausging, sah er andere auf dem Markte müßig stehen

³ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עמדים בטלים בשוק׃

⁴und sprach zu diesen: Gehet auch ihr in den Weinberg, und was recht ist, will ich euch geben!

⁴ויאמר להם לכו גם אתם אל כרמי וכישר אתן לכם וילכו׃

⁵Und sie gingen hin. Wiederum ging er aus um die sechste und um die neunte Stunde und tat ebenso.

⁵ויצא גם בשעה הששית גם בתשיעית ויעש כדבר הזה׃

⁶Als er aber um die elfte Stunde ausging, fand er andere dastehen und sprach zu ihnen: Warum steht ihr hier den ganzen Tag müßig?

⁶ויצא בשעת עשתי עשרה וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם למה אתם עמדים פה בטלים כל היום׃

⁷Sie sprachen zu ihm: Es hat uns niemand gedungen! Er spricht zu ihnen: Gehet auch ihr in den Weinberg, und was recht ist, das werdet ihr empfangen!

⁷ויאמרו לו כי לא שכר אותנו איש ויאמר אליהם לכו גם אתם אל הכרם וכישר יתן לכם׃

⁸Als es aber Abend geworden war, sprach der Herr des Weinbergs zu seinem Schaffner: Rufe die Arbeiter und bezahle ihnen den Lohn, indem du bei den Letzten anfängst, bis zu den Ersten.

⁸ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל פקידו קרא את הפעלים ושלם להם את שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים׃

⁹Und es kamen die, welche um die elfte Stunde gedungen worden, und empfingen jeder einen Denar.

⁹ויבאו הנשכרים בשעת אחת עשרה ויקחו איש איש דינר אחד׃

¹⁰Als aber die Ersten kamen, meinten sie, sie würden mehr empfangen; da empfingen auch sie jeder einen Denar.

¹⁰ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר ויקחו גם הם איש איש דינר אחד׃

¹¹Und als sie ihn empfangen, murrten sie wider den Hausherrn

¹¹ויהי בקחתם וילונו על בעל הבית לאמר׃

¹²und sprachen: Diese Letzten haben nur eine Stunde gearbeitet, und du hast sie uns gleich gemacht, die wir des Tages Last und Hitze getragen haben.

¹²אלה האחרונים לא עשו כי אם שעה אחת ואתה השויתם אלינו אשר סבלנו את כבד היום ואת חמו׃

¹³Er aber antwortete und sprach zu einem unter ihnen: Freund, ich tue dir nicht Unrecht. Bist du nicht um einen Denar mit mir übereingekommen?

¹³ויען ויאמר אל אחד מהם רעי לא עשקתיך הלא שכר דינר התנית עמי׃

¹⁴Nimm das Deine und gehe hin! Ich will aber diesem Letzten so viel geben wie dir.

¹⁴קח את שלך ולך ואני רצוני לתת גם לזה האחרון כמו לך׃

¹⁵Habe ich nicht Macht, mit dem Meinen zu tun, was ich will? Oder siehst du darum scheel, daß ich so gütig bin?

¹⁵הלא אוכל לעשות בשלי כרצוני האם תרע עינך על אשר טוב אנכי׃

¹⁶Also werden die Letzten die Ersten und die Ersten die Letzten sein. Denn viele sind berufen, aber wenige auserwählt.

¹⁶ככה יהיו האחרונים ראשונים והראשונים יהיו אחרונים כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃

¹⁷Und als Jesus nach Jerusalem hinaufzog, nahm er die Zwölf auf dem Wege beiseite und sprach zu ihnen:

¹⁷ויהי כעלות ישוע ירושלים ויקח אליו את שנים העשר לבדם ויאמר להם בדרך׃

¹⁸Siehe, wir ziehen hinauf nach Jerusalem; und des Menschen Sohn wird den Hohenpriestern und Schriftgelehrten überantwortet, und sie werden ihn zum Tode verurteilen

¹⁸הננו עלים ירושלימה ובן האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים והרשיעהו למות׃

¹⁹und werden ihn den Heiden überantworten, ihn zu verspotten und zu geißeln und zu kreuzigen; und am dritten Tage wird er auferstehen.

¹⁹ומסרו אותו לגוים להתל בו ולהכות אותו בשוטים ולצלב אותו וביום השלישי קום יקום׃

²⁰Da trat die Mutter der Söhne des Zebedäus mit ihren Söhnen zu ihm, fiel ihm zu Füßen, um etwas von ihm zu erbitten.

²⁰אז נגשה אליו אם בני זבדי עם בניה ותשתחו לו לבקש ממנו דבר׃

²¹Er aber sprach zu ihr: Was willst du? Sie sagt zu ihm: Sprich, daß diese meine beiden Söhne einer zur Rechten, der andere zu deiner Linken sitzen sollen in deinem Reiche.

²¹ויאמר אליה מה בקשתך ותאמר אליו אמר נא כי ישבו שני בני אלה אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך׃

²²Aber Jesus antwortete und sprach: Ihr wisset nicht, um was ihr bittet! Könnt ihr den Kelch trinken, den ich trinke? Sie sprechen zu ihm: Wir können es!

²²ויען ישוע ויאמר לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו שתות את הכוס אשר אני עתיד לשתותו והטבל בטבילה אשר אני נבטל בה ויאמרו אליו נוכל׃

²³Und er spricht zu ihnen: Ihr werdet zwar meinen Kelch trinken; aber das Sitzen zu meiner Rechten und zu meiner Linken zu verleihen, steht nicht mir zu; sondern es wird denen zuteil, welchen es von meinem Vater bereitet ist.

²³ויאמר אליהם הן את כוסי תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו אך שבת לימימי ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם מאת אבי׃

²⁴Und als die Zehn das hörten, wurden sie unwillig über die beiden Brüder.

²⁴ויהי כאשר שמעו זאת העשרה ויכעסו אל שני האחים׃

²⁵Aber Jesus rief sie herzu und sprach: Ihr wisset, daß die Fürsten der Völker sie unterjochen, und daß die Großen sie vergewaltigen;

²⁵וישוע קרא להם ויאמר אתם ידעתם כי שרי הגוים רדים בהם והגדולים שלטים עליהם׃

²⁶unter euch aber soll es nicht so sein, sondern wer unter euch groß werden will, der sei euer Diener;

²⁶ואתם אל יהי כן ביניכם כי אם החפז להיות גדול בכם יהי לכם למשרת׃

²⁷und wer unter euch der Erste sein will, der sei euer Knecht,

²⁷והחפץ להיות בכם לראש יהי לכם עבד׃

²⁸gleichwie des Menschen Sohn nicht gekommen ist, sich dienen zu lassen, sondern damit er diene und sein Leben gebe zum Lösegeld für viele.

²⁸כאשר בן האדם לא בא למען ישרתוהו כי אם לשרת ולתת את נפשו כפר תחת רבים׃

²⁹Und als sie von Jericho auszogen, folgte ihm eine große Volksmenge nach.

²⁹ויהי כצאתם מיריחו וילך אחריו המון עם רב׃

³⁰Und siehe, zwei Blinde saßen am Wege; als sie hörten, daß Jesus vorüberziehe, schrieen sie und sprachen: Herr, du Sohn Davids, erbarme dich unser!

³⁰והנה שני עורים ישבים על יד הדרך וישמעו כי ישוע עבר ויצעקו לאמר חננו נא אדנינו בן דוד׃

³¹Aber das Volk bedrohte sie, sie sollten schweigen. Sie aber schrieen nur noch mehr und sprachen: Herr, du Sohn Davids, erbarme dich unser!

³¹ויגער בם העם להשתיקם והם הרבו לצעק ויאמרו אדנינו חננו נא בן דוד׃

³²Und Jesus stand still, rief sie und sprach: Was wollt ihr, daß ich euch tun soll?

³²ויעמד ישוע ויקרא להם ויאמר מה תחפצו ואעשה לכם׃

³³Sie sagten zu ihm: Herr, daß unsere Augen geöffnet werden!

³³ויאמרו אליו אדנינו עשה שתפקחנה עינינו׃

³⁴Da erbarmte sich Jesus ihrer und rührte ihre Augen an, und alsbald sahen sie wieder und folgten ihm nach.

³⁴ורחמי ישוע נכמרו ויגע בעיניהם ופתאם החלו עיניהם לראות וילכו אחריו׃