1Dem Vorsänger. Ein Psalm Davids. Gott, den ich rühme, schweige nicht!
1למנצח לדוד מזמור אלהי תהלתי אל תחרש׃
2Denn sie haben ihr gottloses und falsches Maul wider mich aufgetan; sie sagen mir Lügen ins Gesicht,
2כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו דברו אתי לשון שקר׃
3sie bieten gehässige Worte über mich herum und bekämpfen mich ohne Grund.
3ודברי שנאה סבבוני וילחמוני חנם׃
4Dafür, daß ich sie liebe, sind sie mir feind; ich aber bete.
4תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה׃
5Sie beweisen mir Böses für Gutes und Haß für Liebe.
5וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי׃
6Bestelle einen Gesetzlosen über ihn, und ein Ankläger stehe zu seiner Rechten!
6הפקד עליו רשע ושטן יעמד על ימינו׃
7Wenn er gerichtet wird, so möge er schuldig gesprochen werden, und sein Gebet werde ihm zur Sünde!
7בהשפטו יצא רשע ותפלתו תהיה לחטאה׃
8Seiner Tage seien wenige, und sein Amt empfange ein anderer!
8יהיו ימיו מעטים פקדתו יקח אחר׃
9Seine Kinder sollen Waisen werden und sein Weib eine Witwe!
9יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה׃
10Seine Kinder müssen umherwanken und betteln, hilfesuchend aus ihren Ruinen hervorkommen!
10ונוע ינועו בניו ושאלו ודרשו מחרבותיהם׃
11Der Gläubiger nehme ihm alles weg, und Fremde sollen plündern, was er sich erworben.
11ינקש נושה לכל אשר לו ויבזו זרים יגיעו׃
12Niemand gebe ihm Gnadenfrist, und keiner erbarme sich seiner Waisen!
12אל יהי לו משך חסד ואל יהי חונן ליתומיו׃
13Seine Nachkommenschaft falle der Ausrottung anheim, ihr Name erlösche im zweiten Geschlecht!
13יהי אחריתו להכרית בדור אחר ימח שמם׃
14Seiner Väter Missetat müsse gedacht werden vor dem HERRN, und seiner Mutter Sünde werde nicht ausgetilgt!
14יזכר עון אבתיו אל יהוה וחטאת אמו אל תמח׃
15Der HERR habe sie beständig vor Augen, daß ihr Gedächtnis von der Erde vertilgt werde,
15יהיו נגד יהוה תמיד ויכרת מארץ זכרם׃
16weil er nicht daran dachte, Barmherzigkeit zu üben, sondern den Elenden und Armen verfolgte und den Niedergeschlagenen, um ihn in den Tod zu treiben.
16יען אשר לא זכר עשות חסד וירדף איש עני ואביון ונכאה לבב למותת׃
17Da er den Fluch liebte, so komme er über ihn; und da er den Segen nicht begehrte, so sei er fern von ihm!
17ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו׃
18Er zog den Fluch an wie sein Gewand; so dringe er in sein Inneres wie Wasser und wie Öl in seine Gebeine;
18וילבש קללה כמדו ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו׃
19er sei ihm wie das Kleid, das er anzieht, und wie der Gurt, damit er sich ständig umgürtet!
19תהי לו כבגד יעטה ולמזח תמיד יחגרה׃
20Das sei der Lohn meiner Ankläger vonseiten des HERRN, derer, welche Arges wider meine Seele reden!
20זאת פעלת שטני מאת יהוה והדברים רע על נפשי׃
21Du aber, o HERR, mein Herr, handle mit mir um deines Namens willen; denn deine Gnade ist gut; darum errette mich!
21ואתה יהוה אדני עשה אתי למען שמך כי טוב חסדך הצילני׃
22Denn ich bin elend und arm, und mein Herz ist verwundet in meiner Brust.
22כי עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי׃
23Wie ein Schatten, wenn er sich neigt, schleiche ich dahin; ich werde verscheucht wie eine Heuschrecke.
23כצל כנטותו נהלכתי ננערתי כארבה׃
24Meine Knie wanken vom Fasten, mein Fleisch magert gänzlich ab;
24ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן׃
25und ich bin ihnen zum Gespött geworden; wer mich sieht, schüttelt den Kopf.
25ואני הייתי חרפה להם יראוני יניעון ראשם׃
26Hilf mir, o HERR, mein Gott! Rette mich nach deiner Gnade,
26עזרני יהוה אלהי הושיעני כחסדך׃
27so wird man erkennen, daß dies deine Hand ist, daß du, HERR, solches getan hast.
27וידעו כי ידך זאת אתה יהוה עשיתה׃
28Fluchen sie, so segne du; setzen sie sich wider mich, so müssen sie zuschanden werden; aber dein Knecht müsse sich freuen.
28יקללו המה ואתה תברך קמו ויבשו ועבדך ישמח׃
29Meine Ankläger müssen Schmach anziehen und in ihre Schande sich hüllen wie in einen Mantel.
29ילבשו שוטני כלמה ויעטו כמעיל בשתם׃
30Ich will den HERRN laut preisen mit meinem Munde und inmitten vieler ihn rühmen,
30אודה יהוה מאד בפי ובתוך רבים אהללנו׃
31weil er dem Armen zur Seite steht, ihn zu retten von denen, die ihn verurteilen.
31כי יעמד לימין אביון להושיע משפטי נפשו׃