1Eine Unterweisung von David, als er in der Höhle war. Ein Gebet. (H142-2) Ich schreie mit meiner Stimme zum HERRN, ich flehe mit meiner Stimme zum HERRN.
1משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃
2(H142-3) Ich schütte meine Klage vor ihm aus und tue ihm kund meine Not.
2אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃
3(H142-4) Wenn mein Geist in mir bekümmert ist, kennst du meinen Pfad; auf dem Wege, den ich wandeln soll, haben sie mir eine Schlinge gelegt.
3בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃
4(H142-5) Schaue ich zur Rechten, siehe, so will mich niemand kennen; jede Zuflucht ist mir abgeschnitten, niemand fragt nach meiner Seele!
4הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃
5(H142-6) Darum schreie ich, o HERR, zu dir und sage: Du bist meine Zuflucht, mein Teil im Lande der Lebendigen!
5זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃
6(H142-7) Merke auf mein Wehklagen; denn ich bin sehr schwach; errette mich von meinen Verfolgern; denn sie sind mir zu mächtig geworden!
6הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃
7(H142-8) Führe meine Seele aus dem Kerker, daß ich deinen Namen preise! Die Gerechten werden sich zu mir sammeln, wenn du mir wohlgetan.
7הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃