¹[] Και εγεινε λογος Κυριου προς εμε, λεγων,

¹ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

²Υιε ανθρωπου, στηριξον το προσωπον σου προς τα ορη του Ισραηλ και προφητευσον εναντιον αυτων,

²בן אדם שים פניך אל הרי ישראל והנבא אליהם׃

³και ειπε, Ορη του Ισραηλ, ακουσατε τον λογον Κυριου του Θεου· Ουτω λεγει Κυριος ο Θεος προς τα ορη και προς τα βουνα, προς τους ρυακας και προς τας κοιλαδας. Ιδου, εγω, εγω θελω φερει εφ' υμας ρομφαιαν, και θελω καταστρεψει τους υψηλους τοπους σας.

³ואמרת הרי ישראל שמעו דבר אדני יהוה כה אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאית הנני אני מביא עליכם חרב ואבדתי במותיכם׃

⁴Και τα θυσιαστηρια σας θελουσιν αφανισθη και τα ειδωλα σας θελουσι συντριφθη, και τους τετραυματισμενους σας θελω καταβαλει εμπροσθεν των ξοανων σας.

⁴ונשמו מזבחותיכם ונשברו חמניכם והפלתי חלליכם לפני גלוליכם׃

⁵Και θελω στρωσει τα πτωματα των υιων Ισραηλ εμπροσθεν των ξοανων αυτων, και θελω διασκορπισει τα οστα σας κυκλω των θυσιαστηριων σας.

⁵ונתתי את פגרי בני ישראל לפני גלוליהם וזריתי את עצמותיכם סביבות מזבחותיכם׃

⁶κατα πασαν κατοικησιν σας αι πολεις θελουσιν ερημωθη, και οι υψηλοι τοποι θελουσιν αφανισθη, ωστε τα θυσιαστηρια σας να ερημωθωσι και να αφανισθωσι, και τα ξοανα σας να συντριφθωσι και να εκλειψωσι, και τα ειδωλα σας να πεσωσι κατακεκομμενα, και τα εργα σας να εξαλειφθωσι.

⁶בכל מושבותיכם הערים תחרבנה והבמות תישמנה למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם ונשברו ונשבתו גלוליכם ונגדעו חמניכם ונמחו מעשיכם׃

⁷Και οι τετραυματισμενοι θελουσι πεσει εν μεσω υμων, και θελετε γνωρισει οτι εγω ειμαι ο Κυριος.

⁷ונפל חלל בתוככם וידעתם כי אני יהוה׃

⁸[] Θελω ομως αφησει υπολοιπον, δια να εχητε τινας εκφυγοντας την μαχαιραν μεταξυ των εθνων, οταν διασκορπισθητε εις τους τοπους.

⁸והותרתי בהיות לכם פליטי חרב בגוים בהזרותיכם בארצות׃

⁹Και οσοι απο σας εκφυγωσι, θελουσι με ενθυμεισθαι μεταξυ των εθνων, οπου θελουσι φερθη αιχμαλωτοι, οταν φερω εις συντριβην την πορνικην αυτων καρδιαν ητις εξεκλινεν απ' εμου, και τους οφθαλμους αυτων τους εκπορνευοντας κατοπιν των ξοανων αυτων· και θελουσιν αποστρεφεσθαι εαυτους δι' οσας κακιας επραξαν εν πασι τοις βδελυγμασιν αυτων.

⁹וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו שם אשר נשברתי את לבם הזונה אשר סר מעלי ואת עיניהם הזנות אחרי גלוליהם ונקטו בפניהם אל הרעות אשר עשו לכל תועבתיהם׃

¹⁰Και θελουσι γνωρισει οτι εγω ο Κυριος δεν ελαλησα ματαιως, οτι ηθελον καμει εις αυτους τα κακα ταυτα.

¹⁰וידעו כי אני יהוה לא אל חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת׃

¹¹[] Ουτω λεγει Κυριος ο Θεος· Κροτησον με την χειρα σου και κτυπησον με τον ποδα σου και ειπε, Ουαι δια παντα τα κακα βδελυγματα του οικου Ισραηλ· διοτι θελουσι πεσει υπο μαχαιρας, υπο πεινης και υπο λοιμου.

¹¹כה אמר אדני יהוה הכה בכפך ורקע ברגלך ואמר אח אל כל תועבות רעות בית ישראל אשר בחרב ברעב ובדבר יפלו׃

¹²Ο μακραν θελει αποθανει υπο λοιμου και ο πλησιον θελει πεσει υπο μαχαιρας, ο δε εναπολειφθεις και ο πολιορκουμενος θελει αποθανει υπο πεινης· ουτω θελω συντελεσει την οργην μου επ' αυτους.

¹²הרחוק בדבר ימות והקרוב בחרב יפול והנשאר והנצור ברעב ימות וכליתי חמתי בם׃

¹³Και θελετε γνωρισει οτι εγω ειμαι ο Κυριος, οταν οι τραυματιαι αυτων κηνται μεταξυ των ξοανων αυτων κυκλω των θυσιαστηριων αυτων, επι παντα υψηλον λοφον, επι πασας τας κορυφας των ορεων και υποκατω παντος δενδρον πρασινου και υποκατω πασης δασυφυλλου δρυος, του τοπου οπου προσεφερον οσμην ευωδιας εις παντα τα ξοανα αυτων.

¹³וידעתם כי אני יהוה בהיות חלליהם בתוך גלוליהם סביבות מזבחותיהם אל כל גבעה רמה בכל ראשי ההרים ותחת כל עץ רענן ותחת כל אלה עבתה מקום אשר נתנו שם ריח ניחח לכל גלוליהם׃

¹⁴Και θελω εκτεινει την χειρα μου επ' αυτους και καταστησει ερημον την γην, ερημοτεραν μαλιστα παρα την ερημον Διβλαθα, εις πασας αυτων τας κατοικησεις· και θελουσι γνωρισει οτι εγω ειμαι ο Κυριος.

¹⁴ונטיתי את ידי עליהם ונתתי את הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה בכל מושבותיהם וידעו כי אני יהוה׃