¹כי אתם אחי הנכם ידעים את מבואנו אליכם כי לא היה לריק׃

¹For yourselves have known, brethren, our entrance in unto you, that it did not become vain,

²אך אחרי אשר ענינו ולחרפות היינו בפילפי כאשר ידעתם התחזקנו באלהינו להגיד גם לכם את הבשורה בנפתולים רבים׃

²but having both suffered before, and having been injuriously treated (as ye have known) in Philippi, we were bold in our God to speak unto you the good news of God in much conflict,

³כי תוכחתנו איננה מתוך טעות וגם לא מתוך טמאה ולא ברמיה׃

³for our exhortation [is] not out of deceit, nor out of uncleanness, nor in guile,

⁴כי אם כאשר נחשבנו נאמנים לאלהים להפקיד בידנו את הבשורה כן נדבר ולא כחפצים להיות רצוים לבני אדם כי אם לאלהים הבחן לבותנו׃

⁴but as we have been approved by God to be entrusted with the good news, so we speak, not as pleasing men, but God, who is proving our hearts,

⁵כי מעולם לא דברנו בשפת חלקות כאשר ידעתם וגם לא למען בצע בצע האלהים עד׃

⁵for at no time did we come with speech of flattery, (as ye have known,) nor in a pretext for covetousness, (God [is] witness!)

⁶גם לא בקשנו מן האדם כבוד לא מכם ולא מאחרים אף כי היה לנו מקום להתכבד כשליחי המשיח׃

⁶nor seeking of men glory, neither from you nor from others, being able to be burdensome, as Christ`s apostles.

⁷אבל הלכנו לאט בתוככם כאמנת מפנקת את בניה׃

⁷But we became gentle in your midst, as a nurse may cherish her own children,

⁸ובחבבנו ככה אתכם חפצנו לתת לכם לא לבד את בשורת האלהים כי גם את נפשתינו יען כי הייתם חביבים עלינו׃

⁸so being desirous of you, we are well-pleased to impart to you not only the good news of God, but also our own souls, because beloved ye have become to us,

⁹הלא תזכרו אחי את יגיעתנו ואת תלאתנו אשר היינו עמלים לילה ויומם לבלתי היות למשא לאיש בבשרנו בקרבכם את בשורת האלהים׃

⁹for ye remember, brethren, our labour and travail, for, night and day working not to be a burden upon any of you, we did preach to you the good news of God;

¹⁰עדים אתם ועד האלהים כי בקדש ובצדק ובתמים היינו עמכם המאמינים׃

¹⁰ye [are] witnesses — God also — how kindly and righteously, and blamelessly to you who believe we became,

¹¹ואתם ידעתם כי כאב את בניו הזהרנו את כל אחד מכם ודברנו על לבו׃

¹¹even as ye have known, how each one of you, as a father his own children, we are exhorting you, and comforting, and testifying,

¹²ונעד בכם ללכת כראוי לפני האלהים הקורא אתכם למלכותו ולכבודו׃

¹²for your walking worthily of God, who is calling you to His own reign and glory.

¹³בעבור זאת גם נודה תמיד לאלהים כי אתם בקבלכם מאתנו דבר שמועת האלהים לא קבלתם אותו כדבר בני אדם כי אם כמו שהוא באמת כדבר האלהים אשר הוא גם פעל בכם המאמינים׃

¹³Because of this also, we — we do give thanks to God continually, that, having received the word of hearing from us of God, ye accepted, not the word of man, but as it is truly, the word of God, who also doth work in you who believe;

¹⁴כי אתם אחי הלכתם בעקבי קהלות האלהים אשר בארץ יהודה במשיח ישוע כי סבלתם גם אתם כאלה על ידי בני שבטכם כאשר סבלו גם המה על ידי היהודים׃

¹⁴for ye became imitators, brethren, of the assemblies of God that are in Judea in Christ Jesus, because such things ye suffered, even ye, from your own countrymen, as also they from the Jews,

¹⁵אשר אף המיתו את האדון ישוע ואת נביאיהם ואותנו רדפו ואינם טובים בעיני אלהים ואיבים לכל אדם׃

¹⁵who did both put to death the Lord Jesus and their own prophets, and did persecute us, and God they are not pleasing, and to all men [are] contrary,

¹⁶המנעים אתנו מדבר אל הגוים כי יושעו למען אשר ימלאו את חטאתיהם בכל עת וישיגם החרון עד לכלה׃

¹⁶forbidding us to speak to the nations that they might be saved, to fill up their sins always, but the anger did come upon them — to the end!

¹⁷ואנחנו אחי אחרי אשר שכלנו אתכם לזמן מעט בפנים ולא בלב השתדלנו ביותר לראות פניכם בתשוקה רבה׃

¹⁷And we, brethren, having been taken from you for the space of an hour — in presence, not in heart — did hasten the more abundantly to see your face in much desire,

¹⁸ועל כן חפצנו לבוא אליכם אני פולוס פעם ושתים והשטן עצרנו׃

¹⁸wherefore we wished to come unto you, (I indeed Paul,) both once and again, and the Adversary did hinder us;

¹⁹כי מי תקותנו ומי שמחתנו ועטרת תפארתנו הלא גם אתם לפני אדנינו ישוע המשיח בבואו׃

¹⁹for what [is] our hope, or joy, or crown of rejoicing? are not even ye before our Lord Jesus Christ in his presence?

²⁰אמנם אתם כבודנו ושמחתנו׃

²⁰for ye are our glory and joy.