¹לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל יהוה׃

¹`One wounded, bruised, or cut in the member doth not enter into the assembly of Jehovah;

²לא יבא ממזר בקהל יהוה גם דור עשירי לא יבא לו בקהל יהוה׃

²a bastard doth not enter into the assembly of Jehovah; even a tenth generation of him doth not enter into the assembly of Jehovah.

³לא יבא עמוני ומואבי בקהל יהוה גם דור עשירי לא יבא להם בקהל יהוה עד עולם׃

³`An Ammonite and a Moabite doth not enter into the assembly of Jehovah; even a tenth generation of them doth not enter into the assembly of Jehovah — to the age;

⁴על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך׃

⁴because that they have not come before you with bread and with water in the way, in your coming out from Egypt, and because he hath hired against thee Balaam son of Beor, of Pethor of Aram-Naharaim, to revile thee;

⁵ולא אבה יהוה אלהיך לשמע אל בלעם ויהפך יהוה אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך יהוה אלהיך׃

⁵and Jehovah thy God hath not been willing to hearken unto Balaam, and Jehovah thy God doth turn for thee the reviling to a blessing, because Jehovah thy God hath loved thee;

⁶לא תדרש שלמם וטבתם כל ימיך לעולם׃

⁶thou dost not seek their peace and their good all thy days — to the age.

⁷לא תתעב אדמי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו׃

⁷`Thou dost not abominate an Edomite, for thy brother he [is]; thou dost not abominate an Egyptian, for a sojourner thou hast been in his land;

⁸בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל יהוה׃

⁸sons who are begotten of them, a third generation of them, doth enter into the assembly of Jehovah.

⁹כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע׃

⁹`When a camp goeth out against thine enemies, then thou hast kept from every evil thing.

¹⁰כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה לא יבא אל תוך המחנה׃

¹⁰`When there is in thee a man who is not clean, from an accident at night — then he hath gone out unto the outside of the camp — he doth not come in unto the midst of the camp —

¹¹והיה לפנות ערב ירחץ במים וכבא השמש יבא אל תוך המחנה׃

¹¹and it hath been, at the turning of the evening, he doth bathe with water, and at the going in of the sun he doth come in unto the midst of the camp.

¹²ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ׃

¹²`And a station thou hast at the outside of the camp, and thou hast gone out thither without,

¹³ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך׃

¹³and a nail thou hast on thy staff, and it hath been, in thy sitting without, that thou hast digged with it, and turned back, and covered thy filth;

¹⁴כי יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך׃

¹⁴for Jehovah thy God is walking up and down in the midst of thy camp, to deliver thee, and to give thine enemies before thee, and thy camp hath been holy, and He doth not see in thee the nakedness of anything, and hath turned back from after thee.

¹⁵לא תסגיר עבד אל אדניו אשר ינצל אליך מעם אדניו׃

¹⁵`Thou dost not shut up a servant unto his lord, who is delivered unto thee from his lord;

¹⁶עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו לא תוננו׃

¹⁶with thee he doth dwell, in thy midst, in the place which he chooseth within one of thy gates, where it is pleasing to him; thou dost not oppress him.

¹⁷לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש מבני ישראל׃

¹⁷`There is not a whore among the daughters of Israel, nor is there a whoremonger among the sons of Israel;

¹⁸לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית יהוה אלהיך לכל נדר כי תועבת יהוה אלהיך גם שניהם׃

¹⁸thou dost not bring a gift of a whore, or a price of a dog, into the house of Jehovah thy God, for any vow; for the abomination of Jehovah thy God [are] even both of them.

¹⁹לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אכל נשך כל דבר אשר ישך׃

¹⁹`Thou dost not lend in usury to thy brother; usury of money, usury of food, usury of anything which is lent on usury.

²⁰לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך למען יברכך יהוה אלהיך בכל משלח ידך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה׃

²⁰To a stranger thou mayest lend in usury, and to thy brother thou dost not lend in usury, so that Jehovah thy God doth bless thee in every putting forth of thy hand on the land whither thou goest in to possess it.

²¹כי תדר נדר ליהוה אלהיך לא תאחר לשלמו כי דרש ידרשנו יהוה אלהיך מעמך והיה בך חטא׃

²¹`When thou vowest a vow to Jehovah thy God, thou dost not delay to complete it; for Jehovah thy God doth certainly require it from thee, and it hath been in thee — sin.

²²וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא׃

²²`And when thou forbearest to vow, it is not in thee a sin.

²³מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת ליהוה אלהיך נדבה אשר דברת בפיך׃

²³The produce of thy lips thou dost keep, and hast done [it], as thou hast vowed to Jehovah thy God; a free-will-offering, which thou hast spoken with thy mouth.

²⁴כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן׃

²⁴`When thou comest in unto the vineyard of thy neighbour, then thou hast eaten grapes, according to thy desire, thy sufficiency; but into thy vessel thou dost not put [any].

²⁵כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילת בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך׃

²⁵When thou comest in among the standing-corn of thy neighbour, then thou hast plucked the ears with thy hand, but a sickle thou dost not wave over the standing-corn of thy neighbour.