¹ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר יהוה אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר׃

¹And afterwards have Moses and Aaron entered, and they say unto Pharaoh, `Thus said Jehovah, God of Israel, Send My people away, and they keep a feast to Me in the wilderness;`

²ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח׃

²and Pharaoh saith, `Who [is] Jehovah, that I hearken to His voice, to send Israel away? I have not known Jehovah, and Israel also I do not send away.`

³ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן יפגענו בדבר או בחרב׃

³And they say, `The God of the Hebrews hath met with us, let us go, we pray thee, a journey of three days into the wilderness, and we sacrifice to Jehovah our God, lest He meet us with pestilence or with sword.`

⁴ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם׃

⁴And the king of Egypt saith unto them, `Why, Moses and Aaron, do ye free the people from its works? go to your burdens.`

⁵ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם׃

⁵Pharaoh also saith, `Lo, numerous now [is] the people of the land, and ye have caused them to cease from their burdens!`

⁶ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר׃

⁶And Pharaoh commandeth, on that day, the exactors among the people and its authorities, saying,

⁷לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן׃

⁷`Ye do not add to give straw to the people for the making of the bricks, as heretofore — they go and have gathered straw for themselves;

⁸ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי נרפים הם על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו׃

⁸and the proper quantity of the bricks which they are making heretofore ye do put on them, ye do not diminish from it, for they are remiss, therefore they are crying, saying, Let us go, let us sacrifice to our God;

⁹תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר׃

⁹let the service be heavy on the men, and let them work at it, and not be dazzled by lying words.`

¹⁰ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן׃

¹⁰And the exactors of the people, and its authorities, go out, and speak unto the people, saying, `Thus said Pharaoh, I do not give you straw,

¹¹אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר׃

¹¹ye — go ye, take for yourselves straw where ye find [it], for there is nothing of your service diminished.`

¹²ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן׃

¹²And the people is scattered over all the land of Egypt, to gather stubble for straw,

¹³והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן׃

¹³and the exactors are making haste, saying, `Complete your works, the matter of a day in its day, as when there is straw.`

¹⁴ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם גם תמול גם היום׃

¹⁴And the authorities of the sons of Israel, whom the exactors of Pharaoh have placed over them, are beaten, saying, `Wherefore have ye not completed your portion in making brick as heretofore, both yesterday and to-day?`

¹⁵ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך׃

¹⁵And the authorities of the sons of Israel come in and cry unto Pharaoh, saying, `Why dost thou thus to thy servants?

¹⁶תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך׃

¹⁶Straw is not given to thy servants, and they are saying to us, Make bricks, and lo, thy servants are smitten — and thy people hath sinned.`

¹⁷ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה׃

¹⁷And he saith, `Remiss — ye are remiss, therefore ye are saying, Let us go, let us sacrifice to Jehovah;

¹⁸ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו׃

¹⁸and now, go, serve; and straw is not given to you, and the measure of bricks ye do give.`

¹⁹ויראו שטרי בני ישראל אתם ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו׃

¹⁹And the authorities of the sons of Israel see them in affliction, saying, `Ye do not diminish from your bricks; the matter of a day in its day.`

²⁰ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה׃

²⁰And they meet Moses and Aaron standing to meet them, in their coming out from Pharaoh,

²¹ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו׃

²¹and say unto them, `Jehovah look upon you, and judge, because ye have caused our fragrance to stink in the eyes of Pharaoh, and in the eyes of his servants — to give a sword into their hand to slay us.`

²²וישב משה אל יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני׃

²²And Moses turneth back unto Jehovah, and saith, `Lord, why hast Thou done evil to this people? why [is] this? — Thou hast sent me!

²³ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך׃

²³and since I have come unto Pharaoh, to speak in Thy name, he hath done evil to this people, and Thou hast not at all delivered Thy people.`