¹ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ׃

¹And Dinah, daughter of Leah, whom she hath borne to Jacob, goeth out to look on the daughters of the land,

²וירא אתה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה׃

²and Shechem, son of Hamor the Hivite, a prince of the land, seeth her, and taketh her, and lieth with her, and humbleth her;

³ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנער וידבר על לב הנער׃

³and his soul cleaveth to Dinah, daughter of Jacob, and he loveth the young person, and speaketh unto the heart of the young person.

⁴ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר קח לי את הילדה הזאת לאשה׃

⁴And Shechem speaketh unto Hamor his father, saying, `Take for me this damsel for a wife.`

⁵ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחרש יעקב עד באם׃

⁵And Jacob hath heard that he hath defiled Dinah his daughter, and his sons were with his cattle in the field, and Jacob kept silent till their coming.

⁶ויצא חמור אבי שכם אל יעקב לדבר אתו׃

⁶And Hamor, father of Shechem, goeth out unto Jacob to speak with him;

⁷ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה׃

⁷and the sons of Jacob came in from the field when they heard, and the men grieve themselves, and it [is] very displeasing to them, for folly he hath done against Israel, to lie with the daughter of Jacob — and so it is not done.

⁸וידבר חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו נא אתה לו לאשה׃

⁸And Hamor speaketh with them, saying, `Shechem, my son, his soul hath cleaved to your daughter; give her, I pray you, to him for a wife,

⁹והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו לנו ואת בנתינו תקחו לכם׃

⁹and join ye in marriage with us; your daughters ye give to us, and our daughters ye take to yourselves,

¹⁰ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם שבו וסחרוה והאחזו בה׃

¹⁰and with us ye dwell, and the land is before you; dwell ye and trade [in] it, and have possessions in it.`

¹¹ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה אמצא חן בעיניכם ואשר תאמרו אלי אתן׃

¹¹And Shechem saith unto her father, and unto her brethren, `Let me find grace in your eyes, and that which ye say unto me, I give;

¹²הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו לי את הנער לאשה׃

¹²multiply on me exceedingly dowry and gift, and I give as ye say unto me, and give to me the young person for a wife.`

¹³ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחתם׃

¹³And the sons of Jacob answer Shechem and Hamor his father deceitfully, and they speak (because he defiled Dinah their sister),

¹⁴ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו׃

¹⁴and say unto them, `We are not able to do this thing, to give our sister to one who hath a foreskin: for it [is] a reproach to us.

¹⁵אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו להמל לכם כל זכר׃

¹⁵`Only for this we consent to you; if ye be as we, to have every male of you circumcised,

¹⁶ונתנו את בנתינו לכם ואת בנתיכם נקח לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד׃

¹⁶then we have given our daughters to you, and your daughters we take to ourselves, and we have dwelt with you, and have become one people;

¹⁷ואם לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את בתנו והלכנו׃

¹⁷and if ye hearken not unto us to be circumcised, then we have taken our daughter, and have gone.`

¹⁸וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן חמור׃

¹⁸And their words are good in the eyes of Hamor, and in the eyes of Shechem, Hamor`s son;

¹⁹ולא אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב והוא נכבד מכל בית אביו׃

¹⁹and the young man delayed not to do the thing, for he had delight in Jacob`s daughter, and he is honourable above all the house of his father.

²⁰ויבא חמור ושכם בנו אל שער עירם וידברו אל אנשי עירם לאמר׃

²⁰And Hamor cometh — Shechem his son also — unto the gate of their city, and they speak unto the men of their city, saying,

²¹האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת ידים לפניהם את בנתם נקח לנו לנשים ואת בנתינו נתן להם׃

²¹`These men are peaceable with us; then let them dwell in the land, and trade [in] it; and the land, lo, [is] wide before them; their daughters let us take to ourselves for wives, and our daughters give to them.

²²אך בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד בהמול לנו כל זכר כאשר הם נמלים׃

²²`Only for this do the men consent to us, to dwell with us, to become one people, in every male of us being circumcised, as they are circumcised;

²³מקנהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם אך נאותה להם וישבו אתנו׃

²³their cattle, and their substance, and all their beasts — are they not ours? only let us consent to them, and they dwell with us.`

²⁴וישמעו אל חמור ואל שכם בנו כל יצאי שער עירו וימלו כל זכר כל יצאי שער עירו׃

²⁴And unto Hamor, and unto Shechem his son, hearken do all those going out of the gate of his city, and every male is circumcised, all those going out of the gate of his city.

²⁵ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר׃

²⁵And it cometh to pass, on the third day, in their being pained, that two of the sons of Jacob, Simeon and Levi, Dinah`s brethren, take each his sword, and come in against the city confidently, and slay every male;

²⁶ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו׃

²⁶and Hamor, and Shechem his son, they have slain by the mouth of the sword, and they take Dinah out of Shechem`s house, and go out.

²⁷בני יעקב באו על החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם׃

²⁷Jacob`s sons have come in upon the wounded, and they spoil the city, because they had defiled their sister;

²⁸את צאנם ואת בקרם ואת חמריהם ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו׃

²⁸their flock and their herd, and their asses, and that which [is] in the city, and that which [is] in the field, have they taken;

²⁹ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבזו ואת כל אשר בבית׃

²⁹and all their wealth, and all their infants, and their wives they have taken captive, and they spoil also all that [is] in the house.

³⁰ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי׃

³⁰And Jacob saith unto Simeon and unto Levi, `Ye have troubled me, by causing me to stink among the inhabitants of the land, among the Canaanite, and among the Perizzite: and I [am] few in number, and they have been gathered against me, and have smitten me, and I have been destroyed, I and my house.`

³¹ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו׃

³¹And they say, `As a harlot doth he make our sister?`