¹על כן נירא נא בהמצא עוד ההבטחה לבוא אל מנוחתו פן יראה איש מכם מאחר פעמיו׃

¹We may fear, then, lest a promise being left of entering into His rest, any one of you may seem to have come short,

²כי גם אלינו באה הבשורה כמו אליהם אך לא הועיל להם דבר השמועה מפני אשר לא התערב באמונה לשמעים׃

²for we also are having good news proclaimed, even as they, but the word heard did not profit them, not being mixed with faith in those who heard,

³כי באי המונה אנחנו המאמינים כמו שאמר אשר נשבעתי באפי אם יבאון אל מנוחתי אף כי נגמרו מעשי יהוה מעת הוסד העולם׃

³for we do enter into the rest — we who did believe, as He said, `So I sware in My anger, If they shall enter into My rest — ;` and yet the works were done from the foundation of the world,

⁴כי על היום השביעי אמר במקום אחד וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו׃

⁴for He spake in a certain place concerning the seventh [day] thus: `And God did rest in the seventh day from all His works;`

⁵ובמקום הזה אמר עוד אם יבאון אל מנוחתי׃

⁵and in this [place] again, `If they shall enter into My rest — ;`

⁶ויען כי יש עוד מקום לבוא אליה ואשר התבשרו בראשונה המה לא באו שם בעבור המרי׃

⁶since then, it remaineth for certain to enter into it, and those who did first hear good news entered not in because of unbelief —

⁷לכן הוסיף לקבוע יום באמרו היום על ידי דוד מקץ ימים רבים כמו שנאמר היום אם בקלו תשמעו אל תקשו לבבכם׃

⁷again He doth limit a certain day, `To-day,` (in David saying, after so long a time,) as it hath been said, `To-day, if His voice ye may hear, ye may not harden your hearts,`

⁸כי אלו יהושע הניח להם לא היה מדבר אחרי זאת על יום אחר׃

⁸for if Joshua had given them rest, He would not concerning another day have spoken after these things;

⁹על כן נשארה עוד מנוחת שבת לעם אלהים׃

⁹there doth remain, then, a sabbatic rest to the people of God,

¹⁰כי הבא אל מנוחתו גם הוא שבת ממלאכתו כמו האלהים משלו׃

¹⁰for he who did enter into his rest, he also rested from his works, as God from His own.

¹¹לכן נשקדה נא לבוא אל המנוחה ההיא למען אשר לא יכשל איש והיה ממרה כמוהם׃

¹¹May we be diligent, then, to enter into that rest, that no one in the same example of the unbelief may fall,

¹²כי דבר האלהים חי הוא ופעל גבורות וחד מחרב פיפיות ונכנס עד להבדיל בין נפש לרוח ובין הדבקים למוח ובחן מחשבות לבב ומזמותיו׃

¹²for the reckoning of God is living, and working, and sharp above every two-edged sword, and piercing unto the dividing asunder both of soul and spirit, of joints also and marrow, and a discerner of thoughts and intents of the heart;

¹³ואין כל נברא נסתר מנגדו כי הכל חשוף וגלוי לעיני בעל דברים שלנו׃

¹³and there is not a created thing not manifest before Him, but all things [are] naked and open to His eyes — with whom is our reckoning.

¹⁴ועתה בהיות לנו כהן ראש גדול אשר עבר בשמים הוא ישוע בן האלהים נחזיקה בהודאתנו׃

¹⁴Having, then, a great chief priest passed through the heavens — Jesus the Son of God — may we hold fast the profession,

¹⁵כי אין לנו כהן גדול אשר לא יוכל להצטער על חליינו כי אם המנסה בכל כמונו אך בלי חטא׃

¹⁵for we have not a chief priest unable to sympathise with our infirmities, but [one] tempted in all things in like manner — apart from sin;

¹⁶על כן נקרבה בבטחון אל כסא החסד לשאת רחמים ולמצא חסד לעזרה בעתה׃

¹⁶we may come near, then, with freedom, to the throne of the grace, that we may receive kindness, and find grace — for seasonable help.