¹כי ירחם יהוה את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב׃

¹Because Jehovah loveth Jacob, And hath fixed again on Israel, And given them rest on their own land, And joined hath been the sojourner to them, And they have been admitted to the house of Jacob.

²ולקחום עמים והביאום אל מקומם והתנחלום בית ישראל על אדמת יהוה לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם׃

²And peoples have taken them, And have brought them in unto their place, And the house of Israel have inherited them, On the land of Jehovah, For men-servants and for maid-servants, And they have been captors of their captors, And have ruled over their exactors.

³והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך ומן העבדה הקשה אשר עבד בך׃

³And it hath come to pass, In the day of Jehovah`s giving rest to thee, From thy grief, and from thy trouble, And from the sharp bondage, That hath been served upon thee,

⁴ונשאת המשל הזה על מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה׃

⁴That thou hast taken up this simile Concerning the king of Babylon, and said, How hath the exactor ceased,

⁵שבר יהוה מטה רשעים שבט משלים׃

⁵Ceased hath the golden one. Broken hath Jehovah the staff of the wicked, The sceptre of rulers.

⁶מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך׃

⁶He who is smiting peoples in wrath, A smiting without intermission, He who is ruling in anger nations, Pursuing without restraint!

⁷נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה׃

⁷At rest — quiet hath been all the earth, They have broken forth [into] singing.

⁸גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא יעלה הכרת עלינו׃

⁸Even firs have rejoiced over thee, Cedars of Lebanon — [saying]: Since thou hast lain down, The hewer cometh not up against us.

⁹שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים׃

⁹Sheol beneath hath been troubled at thee, To meet thy coming in, It is waking up for thee Rephaim, All chiefs ones of earth, It hath raised up from their thrones All kings of nations.

¹⁰כלם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו אלינו נמשלת׃

¹⁰All of them answer and say unto thee, Even thou hast become weak like us! Unto us thou hast become like!

¹¹הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה׃

¹¹Brought down to Sheol hath been thine excellency, The noise of thy psaltery, Under thee spread out hath been the worm, Yea, covering thee is the worm.

¹²איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים׃

¹²How hast thou fallen from the heavens, O shining one, son of the dawn! Thou hast been cut down to earth, O weakener of nations.

¹³ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון׃

¹³And thou saidst in thy heart: the heavens I go up, Above stars of God I raise my throne, And I sit in the mount of meeting in the sides of the north.

¹⁴אעלה על במתי עב אדמה לעליון׃

¹⁴I go up above the heights of a thick cloud, I am like to the Most High.

¹⁵אך אל שאול תורד אל ירכתי בור׃

¹⁵Only — unto Sheol thou art brought down, Unto the sides of the pit.

¹⁶ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות׃

¹⁶Thy beholders look to thee, to thee they attend, Is this the man causing the earth to tremble, Shaking kingdoms?

¹⁷שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא פתח ביתה׃

¹⁷He hath made the world as a wilderness, And his cities he hath broken down, Of his bound ones he opened not the house.

¹⁸כל מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו׃

¹⁸All kings of nations — all of them, Have lain down in honour, each in his house,

¹⁹ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש הרגים מטעני חרב יורדי אל אבני בור כפגר מובס׃

¹⁹And — thou hast been cast out of thy grave, As an abominable branch, raiment of the slain, Thrust through ones of the sword, Going down unto the sons of the pit, As a carcase trodden down.

²⁰לא תחד אתם בקבורה כי ארצך שחת עמך הרגת לא יקרא לעולם זרע מרעים׃

²⁰Thou art not united with them in burial, For thy land thou hast destroyed, Thy people thou hast slain, Not named to the age is the seed of evil doers.

²¹הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל יקמו וירשו ארץ ומלאו פני תבל ערים׃

²¹Prepare ye for his sons slaughter; Because of the iniquity of their fathers, They rise not, nor have possessed the land, Nor filled the face of the world [with] cities.

²²וקמתי עליהם נאם יהוה צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם יהוה׃

²²And I have risen up against them, (The affirmation of Jehovah of Hosts,) And have cut off, in reference to Babylon, Name and remnant, and continuator and successor, The affirmation of Jehovah.

²³ושמתיה למורש קפד ואגמי מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות׃

²³And have made it for a possession of a bittern, And ponds of waters, And daubed it with the mire of destruction, The affirmation of Jehovah of Hosts!

²⁴נשבע יהוה צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום׃

²⁴Sworn hath Jehovah of Hosts, saying, `As I thought — so hath it not been? And as I counselled — it standeth;

²⁵לשבר אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור׃

²⁵To break Asshur in My land, And on My mountains I tread him down, And turned from off them hath his yoke, Yea, his burden from off their shoulder turneth aside.

²⁶זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד הנטויה על כל הגוים׃

²⁶This [is] the counsel that is counselled for all the earth, And this [is] the hand that is stretched out for all the nations.

²⁷כי יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה׃

²⁷For Jehovah of Hosts hath purposed, And who doth make void? And His hand that is stretched out, Who doth turn it back?`

²⁸בשנת מות המלך אחז היה המשא הזה׃

²⁸In the year of the death of king Ahaz was this burden:

²⁹אל תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף׃

²⁹Rejoice not thou, Philistia, all of thee, That broken hath been the rod of thy smiter, For from the root of a serpent cometh out a viper, And its fruit [is] a flying saraph.

³⁰ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג׃

³⁰And delighted have the first-born of the poor, And the needy in confidence lie down, And I have put to death with famine thy root, And thy remnant it slayeth.

³¹הילילי שער זעקי עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו׃

³¹Howl, O gate; cry, O city, Melted art thou, Philistia, all of thee, For from the north smoke hath come, And there is none alone in his set places.

³²ומה יענה מלאכי גוי כי יהוה יסד ציון ובה יחסו עניי עמו׃

³²And what doth one answer the messengers of a nation? `That Jehovah hath founded Zion, And in it do the poor of His people trust!`